שבעה דברים שאתם צריכים לדעת לפני שאתם מטיילים בסקוטלנד
כל מה שאתם חייבים לדעת ולהכיר לפני שאתם יוצאים לטיול בסקוטלנד. הדברים האלה יוכלו לשדרג את הטיול שלכם בכמה רמות ולמנוע מכם מפח נפש או התמודדות קשה בשטח. אחרי שתקראו את הפוסט הזה, תהיו הרבה הרבה יותר מוכנים ושקטים לקראת הטיול הבא שלכם ב״גן העדן של הטרקרים״.
תוכן העניינים:
בסקוטלנד חוקק חוק בשנת 2003 בשם ״הזכות לנדוד״ (The right to roam) זהו חוק שמבוסס על סדרה של חוקים עתיקים בהרבה שמעגנים את הזכות הבסיסית של כל אדם לנוע ולנוד ברחבי הארץ היפיפיה הזו. העקרונות של החוק פשוטים:
החוק הזה גם מאפשר לכם להקים אוהל בכל מקום בו תחפצו על ״אדמה פתוחה״ (Open land) ובלבד שזה לא יהיה בתוך שדה עם גידולים, או קרוב לבתים מאוכלסים (יש לשמור על מרחק של לפחות 100 מטרים מהקיר הבנוי של הבית המאוכלס הקרוב - אלא אם כן קיבלתם רשות מפורשת מהבעלים). מותר לשהות עד שלושה לילות באותה נקודה.
בנוסף, מותר להדליק מדורות קטנות בזהירות (מומלץ להשתמש בכירת גז) אבל אסור לגרום נזק לצמחיה או להשאיר סימנים. יש לכבד את עקרונות ה- Leave no trace - כלומר, אחרי שחניתם ללילה במקום כלשהו, אסור שייראו שאי פעם הייתם שם. וזה אומר לא רק לקחת אשפה אלא לא להשאיר פרטי ציוד, להחזיר אבנים גדולות למקומן ובעיקר - לא לזהם מקורות מים.
חריגים: באיזור לוך לומונד (האגם הגדול שלאורכו עוברים כשעושים את הוסט היילנד ווי) ובאיזור בריימאר, בייחוד ליד לוך מואיק שזהו שטח השייך למשפחת המלוכה - ישנם חוקים המבטלים את חוק ״הזכות לנדוד״ והם קרויים Byelaws. הם מגבילים בדרך כלל את המקומות בהם מותר לכם להקים אוהל ותוחמים אותם לאיזורים מוגדרים. (ישנו שילוט במקום).
בות'י (Bothy) היא בקתה לא מאוישת בסקוטלנד שבה ניתן לשהות בחינם ומבלי להזמין מראש, על בסיס כל הקודם זוכה. ישנן בסקוטלנד יותר מ-100 בקתות כאלה, רובן מתוחזקות על ידי ארגון מתנדבים כזה או אחר. יש ממש קטנטנות שמספיקות לשני אנשים בקושי. ויש גדולות שיכולות לאכלס 20 אנשים ויותר. המיקומים של רובן היו (וישנן עדיין) סודיים או חצי סודיים. אבל מי שיודע ויכול להגיע אליהן - מובטחת לו יופי של הרפתקה - ורוב הסיכויים גם שהוא יפגוש אנשים מעניינים ומרתקים שיארחו לו לחברה לערב אחד או יותר לאורה של אש הדולקת באח ואולי גם כוס וויסקי טובה.
עבור אלו שמעוניינים בחוויה הזו, הכנתי מדריך מפורט על הסיפור של הבקתות הייחודיות האלה, איך למצוא אותן, מה הם כללי ההתנהגות ואיזה טיפים וטריקים כדאי לכם להכיר (כמו צורת הטיול הייחודית ״בות׳י הופינג״) את המדריך המלא לשימוש בבות׳י תוכלו למצוא פה.
הסקוטים קוראים להן ״הפיות הקטנות של השטן״ ויש לזה סיבה טובה מאוד. המיג׳יז (Highland midge), למרות שמם החמוד, אינם להקת פופ בריטית מתקתקה אלא ברחשים מהסוג המציק ממש שנוהגים להגיח איפשהו באמצע יוני ולהעלם עם הקרה הראשונה (בדרך כלל בסוף אוגוסט). בין לבין, הם נוהגים להסתובב בעיקר באיזורים משופעים במים, בעיקר באיזורים בהם יש אגמים (לוך) אבל לא בכל האיזורים. בסביבות לוך טיי הנהדר לדוגמא - הם הרבה פחות מורגשים אם בכלל, אבל באי סקאיי - קצת יותר.
המיג׳יז הם בעצם זבובונים זעירים מוצצי דם. ה״נשיכה״ שלהם מורגשת כמו דקירה קטנטונת. הם לא מסוכנים לאדם, לא מעבירים מחלות מכל מין וסוג - סתם מעקצצים. הם נוטים להיות יותר מורגשים אחרי חורפים קרים במיוחד (כי אז פוחת מספרם של האויבים הטבעיים שלהם - ציפורים ועטלפים) הם פעילים בעיקר בשעות דמדומים ולפני עלות השחר (אבל עלולים לעקצץ לאורך כל שעות היממה) ברגע שהרוח עולה על 10 קמ״ש (וזה קורה הרבה בסקוטלנד) הם נעלמים. הם מעדיפים קרירות ולחות גבוהה (מעל 75%) ולכן, ביום חם ויבש - יורגשו הרבה הרבה פחות. גשם לא מזיז להם (כמו לשאר הסקוטים) והם בדרך כלל נמנעים מלהכנס למבנים.
איך להמנע ממיג׳יז
כמובן שאם לא תהיו בסקוטלנד בין אמצע יוני וסוף אוגוסט - הסיכוי שלכם לפגוש את המיג׳יז יהיה קרוב לאפס, אבל זה עלול לצמצם דרסטית את ה״עונה״ שלכם וחבל; בעיקר כי ישנם אמצעי הגנה יעילים מאוד נגדם ורוב הזמן הם לא ממש יהוו מטרד. אנשים נוטים להגזים ממש בסיפורים עליהם. הנה מה שאפשר לעשות כדי לצמצם ממש לחלוטין את המטרד:
יש עוד מזיק שאתם צריכים לדעת ממנו אבל הוא לא אנדמי רק לסקוטלנד ומדובר על קרציות (ticks) - קרובי משפחה של העכבישים (גם להם יש 8 רגלים) הם נמצאים בעיקר במקומות בהם מסתובבים צבאים וכבשים שהם הפונדקאים האהובים עליהם. כל מקום שבו יש עשב גבוה או צמחיה צפופה - מועד לפורענות (רוב סקוטלנד מאופיינת בעשב נמוך דווקא). לכשעצמן, הקרציות הן לא יותר ממטרד. הבעיה היא, שחלקן מעבירות חיידקים של מחלת הליים (Lyme Disease). פעם המחלה הזו היתה נפוצה רק בצפון אמריקה ואירופה אבל היום היא קיימת בכל מקום כמעט (נדירה בישראל) ולכן ההמלצות כאן טובות גם לכל מקום טיול אחר.
איך להמנע מקרציות ומה לעשות אם מצאתם אחת
מה לא לעשות אם מגלים קרציה
מה שחשוב לעשות במידה ומצאתם קרציה עליכם ושלפתם אותה החוצה - זה לבדוק במשך היומיים הבאים אם לא מתפתחת אדמומיות בצורת ״מטרה״ - כלומר שני עיגולים אדומים - סביב מקום הנשיכה. במקרה כזה, יש לפנות במהירות האפשרית ולראות רופא. יכול להיות שתזדקקו לחיסון נגד מחלת ליים. אבל אל תיבהלו - ברוב המוחלט של המקרים, הסרת הקרציה יהיה המטרד היחידי שאיתו תצטרכו להתמודד, אם בכלל.
בתכלס? סקוטלנד היא ספוג שצף לו בין הים הצפוני לאוקיינוס האטלנטי. ברגע שאתם מבינים את הדבר הפשוט הזה הרבה יותר קל לעכל את מה שמתרחש שם בשטח. אם אתם דואגים מרגליים רטובות, אז אל תדאגו יותר מדי. הכנתי לכם מדריך מפורט איך להתמודד עם הבעיה הזו בשטח. השיטה המתוארת בו יעילה מאוד.
אחד הכיפים הגדולים בזמן טיול בסקוטלנד הוא דווקא לרדת מן השבילים וללכת ולהגיע למקומות ייחודיים שאליהם מגיעים מעט אנשים. לפעמים, פשוט אין שביל וצריך ללכת בשטח כדי להגיע אל היעד. כמו בדוגמא שהבאתי במדריך המלא לשימוש בבקתות הבות׳י - הבות׳י של שיילינג אוף מארק שהוא מקום מאוד ייחודי אבל אף שביל לא מגיע אליו ופשוט צריך לנווט אליו ״דוך״.
עבור המקרים האלה, הכנתי עבורכם מדריך מקוצר לסוגי שטח:
עשב נמוך
ברוב המדרונות ההרריים והגבעות של סקוטלנד תיתקלו בעשב נמוך שיבש בחודשי הקיץ וצבעו בדרך כלל צהבהב-בז׳ או ירוק בכל חודש אחר. העשב הזה הוא בעצם סוג של ווריאציה של עשב-דשא. הוא מגיע בכל מיני סוגים וגדלים. לפעמים זה ממש ״דשא של קיבוץ״ רך שנעים ללכת עליו אפילו יחפים ולפעמים מדובר בדשא גס שלא נעים ללכת עליו. בעמקים יחסית מוגנים מפגעי מזג האוויר הוא עשוי להיות ירוק ושופע הרבה יותר, לגדול לגובה ולהקשות על ההליכה. וככל שהוא יותר גבוה -ככה הוא מקשה על ההליכה (וגם מהווה בית גידול לקרציות וכדאי להמנע במידת האפשר (ראו לעיל).
במדרונות תלולים, העשב עשוי להיות חלקלק ומסוכן ממש, במיוחד כשהוא רטוב. גם בשיפועים שנראים קלים, לא כדאי לרוץ במדרון עשב כי אתם פשוט עלולים למצוא את עצמכם מחליקים על התחת כברת דרך רצינית בצורה די מפחידה. זה קרה לי לפחות 4 פעמים. לא כיף. עדיף בהרבה לרדת בזהירות ולהשתמש במקלות הליכה.
גבשושיות עשב ״טאסקס״ - (Tussocks)
גבשושיות עשב עלולות להיות מטרד גדול, זה קורה כשהעשב גדל בצברים צפופים עם מרווחים גדולים או ״חורים״ ביניהם. אחרי הגשם, המרווחים האלה גם עלולים להיות מוצפים, ואז בעצם מגיע הרגע הזה שאתם מבינים שאין מה לעשות וכפות הרגליים שלכם הולכות להיות רטובות עכשיו כי האלטרנטיבה היא קיפצוץ מסוכן בין טאסק לטאסק שעלול להיות רטוב ומחליק. פשוט תלכו שם בינהם ותעשו הפסקה סקוטית אחר כך. זה קצת מבעס בהתחלה אבל מתרגלים וזה דווקא כיף ברגע שאתם ״מוותרים״ כי פשוט תתקדמו מהר הרבה יותר ולא תמצאו את עצמכם קופצים כמו סופר-מריואים עד שבסוף ״תיפסלו״ ופשוט תחליקו לתוך המים.
קרקע ספוגית
גבשושי אזוב מסוגים שונים יוצרים מה שנקרא קרקע ספוגית והיא אולי אחד המשטחים הכי מתישים שקיימים. היא אמנם קיימת יותר באיסלנד מאשר בסקוטלנד אבל לפעמים נתקלים בכעין ״שדה״ של ״כדוריות אזוב״ בדרך כלל בצבע כסוף-אפרפר שנוטים להיות מאוד מאובקים גם. אי אפשר לדעת לעולם עד כמה כפות הרגליים שלכם הולכות לשקוע בדבר הזה, והמאמץ לפצות ולהרים את הגפיים המסכנות שלכם מתוך השתקעות בלתי צפויה עלול להיות מתיש ממש. זו לאו דווקא תופעה ייחודית לעמקים בלבד - גם באזורים גבוהים ללא שבילים, במיוחד בהרים המזרחיים, ניתן להיתקל בזוועה הזו.
בוג (Bog)
רוב האדמה, בעיקר בהיילנדס היא אדמת כבול. במעברי הרים ולעיתים קרובות גם בפסגות ההרים המזרחיים, שאין בהם הרבה צמחיה, נתקלים לא אחת בדי הרבה מרחבים של האדמה הזו שנראית שחורה ממש. המרקם שלה מאוד תלוי במזג האוויר בו אתם שרויים כרגע. כשאדמת כבול יבשה - זה בערך הדבר הכי כיפי ונעים ללכת עליו ואפשר להתקדם עליה מהר ממש. היא יציבה, קצת קפיצית כזו ואחרי איזור עם עשב קשה זו ממש ברכה לכפות הרגלים. אבל כשהבוג רטוב... זה כבר סיפור אחר לגמרי: הוא נדבק לנעליים כמו מין ״צמיג״ שחור עבה סביב הסוליה, מעצבן ממש וגורם לכם לשקיעה ודשדוש. נסו להמנע ככל האפשר אבל אם אי אפשר - נסו ללכת כמה שיותר במהירות והזהרו לא להחליק. עדיף ״לרקוע״ ברגלים כמה שפחות כי אם ירד ממש הרבה גשם אתם עלולים לשקוע בתוכו עם כל הנעל.
לפעמים, אדמת כבול מופיעה בצורת תעלות או סדרה של ״חורים״ שחורים שהחלק העליון שלהם מכוסה עשב. אם העשב לא רטוב ואתם הולכים לאורכה של תעלה על העשב הזה - הכל סבבה וטוב. אבל אם אתם צריכים לחצות סדרה של ״תעלות״ כאלה - זה עלול להיות די סיוט. כדאי מאוד מאוד להשתמש בחכמה וזהירות במקלות הליכה כדי לעבור את המכשול הזה שלפעמים ממש נראה כמו מין מבוך.
הת׳ר (אברש) - (Heather)
אברש הוא סוג של שיח נמוך שדומה קצת לסירה הקוצנית שלנו בארץ, הוא צומח על פסגות הרים כמו מין שטיח רך, והאמת שדי כיף לדרוך עליו כל עוד הוא נמוך. בעמקים שם הוא לא ״מכוסח״ ע״י הרוח, הוא עלול לגדול לכדי שיח די מפלצתי ולפעמים הוא מגיע מעל לגובה הברכיים ועלול לעכב בצורה משמעותית הליכה בשטח. באיזורים שבהם צדים את השכוי, נוהגים לבצע שריפה מבוקרת של האברש כחלק מפרקטיקת הציד הייחודית (הוא דליק מאוד אז תיזהרו אם אתם מדליקים גזיה בקרבתו!) התוצאה היא קרקע חרוכה וגבעולים בולטים שהם די חדים וקשים ועלולים לקרוע את קצוות המכנסיים שלכם. שימו לב, כשהאברש גבוה הוא עלול להכיל קרציות! (ראו לעיל). אם אתם מטיילים בחודש מאי - כנראה לא תזכו לראות אותו בלבלובו הסגול והיפיפה. הוא פורח בסוף הקיץ במקביל להעלמות המיג׳יז.
אדמת ביצה (March)
אזורים נרחבים של מישורים נמוכים, בעמקי נהרות או במעברי הרים רחבים, הם לא יותר מאדמת ביצה. אבל לא מדובר בביצות ששמעתם עליהן בשיעורי מולדת. זה בדרך כלל לא מקום מסריח עם יתושי אנופלס מפיצי מלריה (לא קיימים בסקוטלנד, אל תדאגו) אדמת ביצה היא פשוט אדמה ספוגה מאוד במים שאו שזורמים לאט או פשוט עומדים. אפשר למצוא אותה לא רק בעמקים אלא גם בראשי ההרים. החדשות הטובות הן שבדרך כלל ניתן לעקוף אותם בשוליים, אבל לפעמים אין ברירה אלא פשוט לחצות אותן, במחיר הברור של רגליים רטובות. לרוב השטח המוצף גלוי מאוד לעין, אבל, אם זו הפעם הראשונה שלכם בסקוטלנד, סביר להניח שתיפלו ב״״מלכודת הספגנום הנוראית״. ספגנום (sphagnum) כשמו כן הוא - מין שיח אזוב ירקרק בהיר שנראה ממש חמוד אבל הוא בעצם מתפקד כמו חתיכת ספוג מלאה במים. תדרכו עליו פעם אחת - הנעל שלכם תתמלא מיד במים קרירים ותדעו לא לדרוך עליו יותר בחיים.
הסקוטים נוהגים לומר - ״אם אתה לא אוהב את מזג האוויר שלנו, חכה חמש דקות וניתן לך אחד אחר״. סקוטלנד מתאפיינת באקלים אוקייני ממוזג אך קיצוני בתנודותיו: יורדת בה כמות משקעים גבוהה מאוד לכל אורך השנה, עם שינויים מהירים (לפעמים מאוד) במזג האוויר גם במהלך מספר שעות. גשמים, ערפל ורוחות חזקות שכיחים גם בקיץ, במיוחד באזורים הרריים ובחופים המערביים. בשמורת הקיינגורמס למשל, שורר אקלים סאב-ארקטי בייחוד במהלך חודש אוגוסט. מה שעלול לגרום אפילו לסופות שלגים (!!) בדיוק כמו במקמות צפוניים בהרבה כמו איסלנד או גרינלנד.
הטופוגרפיה המגוונת - הרים, גבעות ועמקים צרים - יוצרת איזורי מיקרו-אקלים עם הבדלים לפעמים ממש משמעותיים: מדרון אחד יכול להיות שטוף שמש בעוד שבו זמנית, בעברו השני - יורד גשם כבד. המיקרו אקלימים הללו מגבירים את הסיכון לנהרות שוצפים אחר אפיזודה גשומה מה שנקרא באנגלית ״ספייט״ (Spate) ויכול לגרום גם לקרקע בוצית או מוצפת, לכן, כדאי לכם להיות מודעים לכך שאיזורים מסויימים עלולים להיות לא עבירים אחרי יום שבו ירד גשם כבד. הרוב המוחלט של המסלולים אצלינו באתר עוקפים איזורים כאלה או מזהירים מפניהם ומציעים אלטרנטיבה.
הסכנה העיקרית ממזג האוויר היא היפותרמיה כתוצאה משילוב של קור, רוח ורטיבות. צריך לשים לב גם למצבים שבהם הקרקע הופכת חלקה במיוחד בעשב או בבוץ (ראו סוגי קרקע לעיל). עננות נמוכה עלולה למנוע מכם מלראות סימוני שבילים (שגם ככה די נדירים בסקוטלנד) או רוג׳ומים שמסמנים את הדרך הנכונה ללכת בה.
לא משנה מתי אתם מגיעים לסקוטלנד, מעיל רוח דק עמיד למים (מסוג ממברנת גורטקס) לפחות שכבת בידוד אחת מעל שכבת הבסיס (כמו פליס פולארטק) - הם מבחינתי ״ציוד חובה״ לסקוטלנד. רצוי גם להוסיף מכנסי רוח (עמידים לגשם). רוצים עוד אמרת שפר סקוטית ידועה? ״אין דבר כזה מזג אוויר גרוע - יש ביגוד לא מתאים״.
ישנם 282 ״מונרואים״ (Munro) בסקוטלנד. אלו הרים מעל 3,000 רגל (914 מטר) שהוגדרו עפ״י קריטריונים מיוחדים ע״י סר יו מונרו בשנת 1891 (יש כאלה שנכנסו ויש כאלה שעפו מהרשימה בגלל כל מיני ויכוחים גיאוגרפיים). את המונרואים בד״כ כובשים על פני כמה שנים טובות. בכל זאת, מדובר בכמות לא קטנה של הרים. וכל מי שהיה בסקוטלנד יודע שרבים מהם תלולים וקשים מאוד. אבל יש כמה משוגעים שכובשים את כולם בסיבוב אחד ואז קוראים לזה ״מונרו ראונד״. השיא העולמי שייך לבחורה בשם ג׳יימי אארון שכבשה את כולם תוך 31 יום 10 שעות ו27 דקות כשלפי ״חוקי הפורמט״ היא לא משתמשת בשום אמצעי תחבורה ממונע. כלומר, בין ההרים היא נסעה באופני הרים וכיוון שחלקם נמצאים על איים (סקאיי ומול) אז היא הגיעה לשם בחתירה בקאיאק. היא קיצצה ב2023 את השיא הקודם מ2020 של דוני קמפבל ביותר מ12 שעות!
אמנם הטיפוס על ההרים הסקוטיים בד״כ לא מצריך ציוד מיוחד (חוץ מחבלים לפעמים) ובטח שלא מסיכת חמצן, אבל זה עדיין נחשב אתגר קשה מאוד. אארון טיפסה ברצף 135,366 מ׳ על פני 2,576 ק״מ שאת רובם עשתה ברגל כשהיא בקושי ישנה. אלו 83 ק״מ + 4,366 מ׳ עלייה ביום (!!!) אלו מספרים לא אנושיים בעליל. אמנם היה לה צוות לוגיסטי שעקב אחריה בקראוונים והיא עשתה את רוב הטיפוס ללא משקל על הגב אבל עדיין. זה יותר ממרתון ביום + לטפס כחצי מגובהו של האוורסט.
יו מונרו ייסד את אחד ממועדוני הטיפוס הנחשבים בעולם - Scottish Mounteineering club שעוקב אחרי כל המונרואיסטים בעולם (אלו שכבשו את כל 282 הפסגות) מאז 1891 ועד כה, 8,061 אנשים הצליחו לכבוש את כל הפסגות. רק 6 יותר מכל מטפסי האוורסט שרובם פשוט n00bs ששילמו 50 אלף דולר והגיעו לפסגה.
יותר מ340 אנשים נהרגו על האוורסט. זה הרבה, אבל קחו בחשבון שבהרי סקוטלנד נהרגים כל שנה 20-40 איש. אנשים נוטים לזלזל בגובהם הנמוך של ההרים אבל כל מי שטיפס על כמה מונרואים יודע עד כמה הם יכולים להיות באמת מסוכנים ומתייחס אליהם ביראת כבוד. רובם הרים השרויים באקלים סאב ארקטי הפכפך שעלול להפוך אותם לקטלניים עבור אלו שמעיזים לזלזל בהם בגלל גובהם היחסית נמוך.
בניגוד למתרחש ברוב שאר בריטניה, בסקוטלנד האוכל משמעותית טעים, טוב ובדרך כלל גם טרי מאוד בגלל הקרבה לחומרי גלם איכותיים. ויש כמובן את המשקה הלאומי - לא, לא וויסקי, משקה מוגז מחריד בשם Irn Bru. פרטים בהמשך:
אוכל
קודם כל, למי שחשב ש״סטייק אנגוס״ זה סתם שם של סטייק איכותי אז אנגוס הוא פשוט איזור בסקוטלנד שהוא גם ביתו של בקר האנגוס הידוע בכל העולם באיכות בשרו המשוייש והטעים. הפרות מסתובבות חופשי במרחבים הפתוחים של סקוטלנד וניזונות רק מעשב הגדל פרא. עוד דברים שסקוטלנד ממש טובה בהם? סלמון סקוטי, שבאיזורים מסויימים ניתן לראות אותו ממש מטפס במעלה גבעות בעונת ההשרצה - בעיקר כשהוא פראי - הוא נחשב לטוב שבסלמונים והוא בדרך כלל נמכר בעולם כמוצר פרמיום יוקרתי. ויש גם כמובן את בשר הכבש הסקוטי שיחד עם זה האיסלנדי מככב בטופ העולמי של האיכות. ומי שתר אחר טעמים מיוחדים יוכל למצוא די בנקל (בעיקר בעונה) בשר צבי סקוטי (Venison) שכשהוא ניצוד בטבע הוא אפילו נחשב בין היותר איכותים בעולם. חפשו את הלייבל SQWV - שהוא תו איכות ידוע. (לכל מי שדואג, הציד ממש הכרחי ונחוץ כי מאז שנכחדו הזאבים בסקוטלנד אין לצביים טורף טבעי ובלהקות גדולות יכולים להסב המון נזק לביוטופ). ישנן עוד חיות טעימות להפליא הניצודות בסקוטלנד כמו הפסיון והשֶׂכְוִי האדום שכל מי שנתקל בו בשטח חזקה עליו שיבהל כהוגן מהצווחות המטופשות שלו והמעף הנמוך. בקיצור, סקוטלנד משופעת בחומרי גלם מן המובחרים שקיימים בעולם. ורבות מן המסעדות (לא רק בערים הגדולות!) יודעות לנצל אותן היטב.
ישנן מספר מנות סקוטיות איקוניות שכדאי לכם ממש לדגום (בהנחה שאתם לא שומרי כשרות, טבעונים או סובלים ממגבלה כזו או אחרת) ואלו שמות:
משקאות:
קודם כל, אולי זה ישמע לכם קצת מטופש, אבל המים הסקוטיים ממש ממש טעימים ועשירים במינרלים. יש איזורים שבהם הם ממש בצבע של תה בגלל אדמת כבול שהם זורמים עליה. חוץ מזה, בגזרת המשקאות הקלים יש את המשקה ״אירן ברו״ שאפשר למצוא ממש ממש בכל מקום (אבל לא פשוט למצוא מחוץ לסקוטלנד) הטעם שלו... ובכן. ייחודי מאוד. מזכיר סוכריה על מקל שנמסה איכשהו והוסיפו לה דו תחמוצת הפחמן. זה מפוצץ בסוכר (אבל יש גם גרסת ״זירו״ בלי סוכר) הצבע שלו כתום זרחני. אבל ממש זרחני. האמת היא שזה דווקא הולך סבבה עם וויסקי זול. שתיתי מספיק מזה בכל מיני בות׳יז מפוקפקים יותר או פחות.
אני לא ארחיב פה על וויסקי, זה צריך להיות פוסט בפני עצמו אבל כמובן שוויסקי איכותי נגיש בכל פינה כמעט בסקוטלנד והוא משמש גם להכנת רטבים מעולים (בעיקר להאגיס אבל לא רק) וכמובן גם לשוקולדים טעימים, עוגיות, ומה לא בעצם. למי שאוהב - אפשר, רצוי וכדאי - לבקר במזקקה אחת לפחות. לרובן יש ״חנות מפעל״ עם בקבוקים יחודיים וברובן ניתן גם לסייר ולטעום.
בירה - בעיקר בהיילנדס, יש לא מעט מבשלות בירה יחודיות מאוד ובלא מעט פאבים אפשר למצוא בירה מקומית שניתן למצוא רק באיזור. אני תמיד תמיד מקפיד לשתות את הבירה הכי לוקאלית שאני יכול למצוא כשאני מסתובב בסקוטלנד - מעולם לא התאכזבתי. יש גם המון סוגים, מבירה שחורה, דרך לאגר ל-IPA. הבירה בדרך כלל גם זולה יחסית. מומלץ ליד - שקית צ׳יפסים בחומץ ומלח. יאם!
אירן ברו (Irn Bru) - לא ברור למה הדבר המתקתק והרדיואקטיבי הזה תפס כל כך חזק בסקוטלנד. אפשר למצוא את זה בכל מקום. יש לזה טעם של סוכריה על מקל ששכחו על הדשבורד בשמש עד שהיא הפכה לנוזל ואז הוסיפו לה דו תחמוצת הפחמן. זה המוצר. האמת היא שאם הוויסקי שלכם מספיק זול - זו יכולה להיות תוספת מעניינת. נסו לפחות פעם אחת כדי לעשות על זה וי.
הצטרף לשיחה
אנא התחבר כדי להגיב
היה הראשון להגיב
