קונספט הלוקסוס היחסי וההנאה העצומה הגלומה בו

המנגנון העוצמתי שהופך חוויות בחיק הטבע לזיכרונות הגדולים של חייך, וכיצד מאמץ עצום יכול להוביל לעונג מסוג שקשה לתאר.

לפני שבועיים בערך, בעוד אחת מאותן ארוחות ערב שבהן זה רק הילדים, אני (לורה עובדת בערבים) ואיזו מנה מושקעת שהכנתי (כי מה כבר נשאר לי בחיים חוץ מלבשל). נסבה השיחה המשעשעת סביב הזכרון הפנומנלי של הבן שלי רפאל, שהזיכרון הראשון שלו בחיים הוא הרגע שבו לורה שברה את הטלוויזיה שלנו עוד כשגרנו בצרפת והוא היה בן בקושי 3 (סיפור בפני עצמו).

ככה בשביל הצחוקים, ובכדי לראות מה יענה, שאלתי אותו - ״רפאל, מה היה הרגע הכי יפה בחיים שלך עד עכשיו?״ חשבתי שייקח לו קצת זמן לחשוב ולענות אבל הוא ירה מייד - ״הזמן הזה שחיכינו לך על ההר בסקוטלנד שתחזור מההר השני״. הייתי קצת בשוק שהוא אמר את זה ככה בצורה שדי ברור שהוא כבר *חשב על זה* והחליט שזה הרגע הכי יפה בחיים שלו. ילד שעוד מעט יהיה בן 8.

ה״זמן הזה״ שעליו הוא מדבר הוא חלון של כ-40 דקות שבהן לורה והילדים חיכו על פסגתו של מונרו בשם ״דרואים שיונאך״ (Druim Shionnach) בזמן שהמשוגע שאני רץ לכבוש את הפסגה של מונרו אחר שהגישה אליו קצת מסוכנת בשם ״קראג מכאיים״ (Creag a’Mhaim - שאלוהים יעזור לסקוטים עם השמות של המונרואים שלהם). מאז 2018 אני מנסה להגיע לסקוטלנד פעם בשנה בכדי לטפס על עוד ועוד מ282 הפסגות שקרויות ״מונרו״ - הרים מעל 3,000 רגל שחלקם יחסית קלים לטיפוס וחלקם קשים מאוד עד רצחניים. בד״כ אני עושה את זה לבד, או עם טרקרים מנוסים מאוד כמוני אבל השנה עשיתי את זה עם לורה והילדים.

לורה והילדים הולכים לפניי בטרק בהרי הקורי השחורים של האי הסקאיי בסקוטלנד - מאי 2023

בסך הכל, בטיול הזה לסקוטלנד שהיה אחת החופשות המושלמות שהיו לי בחיי - הילדים ולורה כבשו 7 מונרואים ואני 9. ה״רגע הכי יפה בחיים״ של רפאל הגיע אחרי עלייה תלולה של 740 מטר, רובה ללא שביל מוגדר וחלקה כלל טיפוס (ידיים ורגליים) על סלעים תלולים. בזמן שאני הלכתי לפסגה השניה, סיון ורפאל שיפצו והוסיפו אבנים לרוג׳ומים שמסמנים למטיילים את הדרך לפסגה. זה היה יום יחסית בהיר, היתה הרבה רוח ואחרי הפסגה הזו טיפסנו על עוד 3 פסגות (קשות ותלולות בהרבה) לפני שירדנו למטה חזרה אל העמק. בסך הכל, הילדים ולורה הלכו באותו יום 21.5 קילומטר וטיפסו וירדו 1,492 מטר. בשרשרת ההרים שנמצאת מול ״חמשת אחיות הקינטייל״ בסמוך לדרך המקסימה ״אפריק קינטייל״

חזרה לאותה ארוחת ערב - כששאלתי את סיון מה היה הרגע הכי יפה בחיים שלה, היא הזכירה רגע שקרה לפני 3 שנים באלפים הצרפתיים באיזור סיקסט-פר-אה-שבל. גם על פסגה של הר, כשהיא היתה בת 6 וחודש. וגם היא ״ירתה״ את זה ככה מהמותן ישר, בלי לחשוב בכלל.

סיון רפאל ואני באחד הטרקים שלנו באיזור סיקסט פר-אה-שבאל באלפים הצרפתיים. התמונה הזו צולמה ביום בו התרחש ״הזכרון הכי טוב שלה״...

ואז פתאום הבנתי איזה משהו.