המדע טוען ש״אמבטיית יער״ יכולה לרפא את נפשכם התשושה - ניסיתי את זה על עצמי

היפנים גילו את “אמבטיית היער” לפני כמה עשורים. הטענות לגבי היתרונות שלה נשמעו טוב מדי מכדי להיות אמיתיים, אבל ראיות מדעיות מוצקות שכנעו אותי לנסות.

כל מי שמכיר אותי קצת, יודע שיש לי אלרגיה קשה לכל מיני דברים ״רוחניקיים״ כאלה סטייל ״פרדס חנה-כרכור״. קשה לי עם זה ממש. אפילו לעשות יוגה מבלי להתפוצץ מצחוק או להתרכז קשה לי. אבל ההשפעה הטובה של שִׁינְרִין יוֹקוּ עלינו כאורגניזם - הוכחה בצורה מדעית בעזרת לא מעט מחקרים רציניים מאוד.

מקום מושלם לשינרין יוקו

אז מה זה בעצם?

מדובר בהליכה איטית (לא הליכת טרק מואצת) או שהייה ממושכת עם מעט עד אפס תנועה במשך לא פחות משעתיים (רצוי 6 שעות) בקרבתם של עצים ממספר סוגים. עדיף מחטניים מסתבר, אבל לא רק.

אני נתקלתי בקונספט הזה לראשונה ב2010 כשביקרתי באחד הגנים היפנים העתיקים - קנרוקואן שבעיר קנאזאווה. היה שם איזשהו שלט הסבר באנגלית (נדיר) שהסביר על איך לבצע שִׁינְרִין יוֹקוּ באיזור מסויים באותו גן. בגדול:

ללכת לאט, רצוי ברגליים יחפות בינות לעצים ואז לשבת בדממה מתחת לאחד העצים במשך שעתיים לפחות ולנשום ביחס של 1:2 לטובת נשיפות. כלומר, לדוגמא, לשאוף אוויר במשך שתי שניות ולנשוף אותו החוצה במשך ארבע. (זה הקצב המקובל)

הסיבה שעושים את זה היא על מנת לשאוף פנימה כמה שיותר פיטונצידים. פיטונצידים הם מולקולות ארומטיות שעצים וצמחים מסויימים מפרישים ויש להם השפעה מטיבה מאוד על גוף האדם. הוכח מדעית שהם מגבירים ייצור של ״תאי הרג״ שמחסלים סרטן, שהם מסוגלים להוריד את רמות הסוכר בדם וגם לשפר את תפקוד הלב ועוד המון המון דברים טובים. בנוסף, הוכח גם שהם פועלים קצת כמו אנדורפינים ויש להם השפעה מרגיעה מאוד על המוח. כל זה כאמור - מדע. לא ממבו-ג׳מבו ולא קומבייה. מדע.

כשביקרתי באותו גן יפני, ראיתי אי אלו יפנים יחפים מבצעים את הפרקטיקה הזו אבל לא הייתי במיינדסט של לנסות בעצמי וגם חייב להודות שהייתי קצת סקפטי. בחזרה במלון גיגלתי על זה קצת, ראיתי שזה יותר רציני ממה שחשבתי אבל לא עשיתי יותר מלתייק את זה באיזו מגירה בראש.

8 שנים אחר כך, בעודי תר אחר מקומות לחניית לילה במהלך תכנון אתגר חציית סקוטלנד הראשון שלי - גיליתי את גלאס-אלט-שיל שזו חורשה קטנה עם בקתת ציד (בפועל: וילה עצומה בגודלה) ששייכת ללא אחרת מאשר מלכת אנגליה (ז״ל). כיוון שבסקוטלנד חל חוק שאומר שמותר בגדול לישון באוהל היכן שרוצים - החלטתי שאני הולך לישון שם ממש באמצע הטרק (בלילה השישי) ולא רק שאני הולך לישון שם, אני הולך גם לנסות לראשונה שִׁינְרִין יוֹקוּ.

גלאס-אלט-שיל בלב שמורת הקיינגורמס. זוהי בעצם ״בקתת הציד של משפחת המלוכה״ כשהם שוהים בסקוטלנד והיא כוללת בות׳י שאפשר לישון בו בחינם

ומה אני אומר לכם חברים? זה היה אחד ההיילטים של הטרק שלי. המקום הזה דבר ראשון פשוט יפיפה. זו חורשה על שפתו של אגם מרהיב ממש, המון ציפורי שיר, רוח שנושבת בעצים, מרבד מרנין של מחטי אורן וטחב. אחרי שעות ארוכות על ראשי ההרים, שמחתי מאוד לחלוץ את הנעליים, הקמתי את האוהל שלי והכנתי לעצמי ארוחת ערב שאכלתי עם כפות הרגליים בתוך האגם הקפוא על המזח הקטן שם.

ואז, אחרי שסיימתי לאכול, עשיתי שִׁינְרִין יוֹקוּ כהלכתו במשך לא פחות מ3 שעות. ההרגשה היתה ממש ממש יוצאת דופן. קשה לתאר את זה. מין רוגע כזה ושלווה ותחושה כשאתה עוצם את העיניים קצת כמו שהרגליים היחפות שלך מכות שורשים באדמה. לא ידעתי עד כמה אני צריך את זה והייתי צריך את זה ממש.

אחרי שלוש שעות של נשימה איטית הרגשתי מרוקן לגמרי ממחשבות ודי עייף. אז נכנסתי לשק״ש בתוך האוהל ממש בלב החורשה וישנתי את אחת השינות הטובות בחיי.

האוהל שלי מוכן לשינה בגלאס אלט שיל

מאז, אני משתדל לעשות שִׁינְרִין יוֹקוּ כמעט בכל טרק שאני מתכנן (בהנחה שיש איזשהו יער או חורשה בדרך) מוכן לפעמים גם לסטות קילומטרים לא מעטים מהמסלול בכדי לעשות את זה.

ומה שהכי מדהים בכל זה, הוא שלא צריך יער שלם בשביל זה. מספיק קבוצה קטנה של עצים איזושהי יערה או חורשונת - מספיק בהחלט. מה שחשוב זה בעיקר לנוע לאט (או לא לנוע בכלל) ולנשום בקצב אחיד.

נסו וספרו לי איך היה.