סובב זגוריה

התחלנו את הטרק בכפר הקרוי צפלובו (Tsepelovo) בגובה 1060 מ׳. הגענו כמובן בערב הקודם והתמקמנו במלון נוח ויפה בשם Papaigiotis Hotel בבמחיר של 100 יורו לחדר זוגי כולל ארוחת בוקר (אני חושב שרוב המקומות מציעים ארוחת בוקר כלולה במחיר, ועדיף לאכול שם ולא להתחיל לחפש אפשרויות, במיוחד כשזה מוקדם בבוקר). המלון היה נעים מאד ועם נוף יפה והוא גם כמה מאות מטרים מהכיכר המרכזית. אכלנו ארוחת ערב במסעדה במרכז. למחרת עשינו קומבינה קלה שאפשרית בנקודת ההתחלה. נסענו עם הציוד של הטרק למלון בכפר הבא, Kipoi (קיפי), השארנו אותו שם, חזרנו עם האוטו וכך יכולנו לטייל את היום הראשון רק עם תיק גב קטן. כל הסיפור של הלוך ושוב לקח שעה. האם זה היה משתלם? היום הראשון לא היה קשה במיוחד ואחר כך היו ימים קשים מזה והסתובבנו עם כל הציוד והסתדרנו - אבל היה בכל אופן חמוד. בהחלט לא חובה. בכיכר המרכזית של צפלובו יש בתי קפה ועץ דולב ענק, זה סוג של עץ נשיר עם עלים גדולים שתראו כמעט בכל כפר במרכז והוא תמיד יהיה עצום מידות. משם התחלנו ללכת על השביל האדום בעליה. הגענו לתצפית יפה על הכפר ומשם המשכנו עוד מעלה. בעיקרון, רוב הטרק, ממש כמעט כולו הוא על מסלול אדום, אבל זהירות, כמו שהבנתי יש גם עוד מסלולים אחרים שהם באדום ובכלל לא ראינו שום צבע אחר, אז אולי כולם אדומים?! בהמשך הגענו לדרך יחסית מישורית ואחר כך לתצפית יפה על קניון מזריה (Mezaria Gorge) ומשם ירדנו ונכנסנו לאיזה קפה וביס בכפר הקטנצ׳יק קפסובו (Kapesovo). יש אפשרות לעשות את היום הראשון עם הארכות לתצפית Beloi וגם לגרם מדרגות תלול בשם Vradeto. את המדרגות ראינו ממול אבל לא הלכנו אליהן והליכה לתצפית היא די ארוכה הלוך ושוב, ולפי מה שראינו היא מאריכה את הדרך מאד ונוף די דומה רואים מאוחר יותר בטרק, אז ויתרנו. הלכנו טיפה על הכביש ומשם היה מסלול אדום למטה דרך יער. בהתחלה יש ירידה ממש תלולה ואחר כך ממשיכים לרדת אבל הרבה יותר בניחותא ועוברים דרך יער ממש יפה. באוקטובר גם היתה שלכת וכל העלים היו במלא צבעים ועם השמש שעברה חצי דרך זה היה ממש נפלא. גם היו המון המון רקפות. מתישהו יצאנו מהיער ואז נגלה קניון לפנינו ובסופו ראינו כבר את הכפר קיפי. לפני הכפר עברנו על הגשר העותומני הראשון בטרק ואז עלינו קצת והלכנו קצת על כביש רגיל והגענו לכפר. המלון שלנו (Kipi Suites) היה ממש ממש יפה ומפואר, יותר מלון של זוגות בירח דבש מאשר מלון דרכים בטרק והוא גם עלה משהו כמו 125 יורו לזוג ללילה (כולל ארוחת בוקר נפלאה). גם הצוות היה ממש נהדר, המלון נמצא אבל בעליה די משמעותית ממרכז הכפר, כך שתצטרכו לעלות בסוף יום הליכה ואז בטח לרדת לארוחת ערב בכפר ואז לעלות בחושך. מנהל המלון אמר לנו שהוא בשמחה יבוא לקחת אותנו אחרי ארוחת הערב, ואכן ירד גשם והמדרגות גם ככה די חלקלקות אחריו אז באמת התקשרנו אליו והוא בא תוך חמש דקות למרות שהיה כמעט עשר בערב, ולקח אותנו (בחינם כמובן). איזה כיף להיות עם יוונים מחייכים ולא עם שוויצרים חמוצים. היה יום נפלא.

למחרת ירדנו שוב לכפר והמשכנו ללכת, מתישהו הגענו לגשר עותומני עם שלוש קשתות ועברנו אותו. הנהר היה יבש, ובכלל אני חושב שכל הנהרות והנחלים שחצינו אותם היו יבשים בתקופה זו של השנה. כנראה שאם תבואו באביב הם עדיין יהיו מלאי מי הפשרת שלגים. הלכו שוב בתוך יער יפה כמו אתמול והדרך היתה מלאה בחלמוניות גדולות וצהובות ועברנו עוד כמה גשרים עותומניים. הגענו לכפר ויטסה (Vitsa) ושם עצרנו לצהריים מאוחרים בכיכר המרכזית היפה (שממנה יש נוף לקניון וכמובן עם עץ דולב עצום מידות) ומשם עוד אולי שעה הליכה לא קשה (אם כי בחלקה על כביש ולכן פחות מרגשת) והגענו לכפר מונודנדרי (Monodendri). בכפר הזה ישנו במלון בשם לאדיאס (Ladias). הוא היה הרבה יותר פשוט וגם עלה הרבה פחות (70 יורו לחדר זוגי). אבל הוא היה בהחלט מספיק ונעים וממש מתחת למלון היו כמה מסעדות אז זה היה נהדר. גם היום הזה מאד יפה ולא קשה מדי ואפילו יחסית קצר.

היום הזה הוא יום ארוך, ולא היינו מוכנים לכך, כיוון שסיפורי הדרך לא הדגישו את העניין, אז כדאי לצאת מוקדם, במיוחד אם אתם לא באביב/קיץ שאז הימים ארוכים. מהכפר יש דרך מאד פשוטה למציאה ומסומנת לקניון ויקוס. הולכים בעקבותיה ואז מתחילה ירידה ממש רצינית בתוך יער כל הדרך במורד לתוך הקניון, כמה מאות מטרים טובים. לנו היה מזל בכלל בטרק ולא ירד לנו כמעט גשם, אבל אני מניח שהרבה דרכים תהיינה יותר בוציות ומחליקות בגשם או קצת אחריו ולרדת לקניון בבוץ נשמע לי חוייה פחות כיפית. כשמגיעים למטה מתחילים ללכת בדרך שעוברת מצד שמאל לקניון, הכל בתוך היער. אתם הולכים די הרבה קילומטרים בדרך הזו אבל בתכל׳ס אפשר להגיד שהכל בתוך יער ואתם לא רואים את הקניון. יש כמה פעמים שיש איזה שביל קטן לתוך הקניון עצמו וכדאי לרדת ולראות אותו, אבל ללכת ממש בתוכו לא מומלץ גם אם הוא יבש לגמרי, כיוון שהוא מלא בסלעים ענקיים ולפעמים שביל ההליכה הוא הרבה מעליו ולא תוכלו לחזור אליו בקלות. הולכים ממש הרבה בשביל שליד הקניון עם נוף די מונוטוני ובסוף יש גם עליה קטנה עם חבל ויתדות. מתישהו מגיעים לצומת שבה יש אפשרות לפנות שמאלה לכפר ויקוס (Vikos, כשם הקניון) או ימינה לפפינגו. כבר היה מאוחר למדי, הימים כבר קצרים וראינו שהעליה לפפינגו היא די בת זונה והיינו כבר די קרועים מההליכה הבלתי נגמרת בקניון והחלטנו לעלות למעלה לויקוס ומשם לקחת מונית. העליה היא די תלולה אבל היא לא מאד ארוכה ולדעתי בערך שליש מהעליה לפפינגו, שנראית לי מפרכת בהרבה - אז בשבילנו זה היה שווה את זה. בדרך רואים (סוף סוף) נוף מהמם של הקניון מגובה יפה ואם לצלם - אז זה משם, הוא נראה לי נוף די דומה ממה שראיתי של תצפית Beloi. הגענו לכפר ויקוס ומצאנו איזה בית קפה עם מלון בשם Vikos View וישבנו לבירה והאישה המקסימה שם ארגנה לנו מונית גדולה שתבוא לקחת אותנו. כמובן שאפשר להחליט לישון בויקוס או גם בכפר כמה קילומטרים משם, אריסטי (Aristi). המונית באה ואספה אותנו, והנסיעה היתה מטה ומעלה בהרים ועברנו באריסטי בדרך והיה נוף של הרים ודרכים מתפתלות וארכה כחצי שעה ועליה שילמנו 40 יורו לכולנו. היה מאד שווה. בפפינגו ישנו במלון בשם Saxon Houses שהיה מאד נעים ועם חדרים ענקיים, אבל ארוחת הבוקר היא לא משהו וגם יש לה חדר אוכל קטנצ׳יק אז היא הפנתה אותנו לחדר אוכל ספייר שרחוק מהאוכל עצמו. אבל המקום מקסים. בעלת המקום אנה (רוסיה שנשואה ליווני) נחמדה מאד ונותנת הרבה מידע. בפפינגו ישנו בעצם יומיים כי משם אפשר לעשות כל מיני טיולי יום, שזה מה שתכננו מראש - אבל בתכל׳ס היינו קצת קרועים ועצלנים וגם היום למחרת היה ערפילי מאד ולא יפה, אז הלכנו קצת בכפר וסביבתו למחרת ונחנו. בעקרון אתם יכולים או לעשות כמונו, או אם יש לכם תוכניות לעלות להר גאמילה (Gamilla) או דברים אחרים - או פשוט לעשות את הטרק יום אחד קצר יותר ולהמשיך למחרת כבר. היינו גם בסתיו אז השקיעה כבר בשבע.בפפינגו יש שתי מסעדות שניסינו - אחת אריס (Aris Jouneys of Flavors) שהיתה יחסית מפוארת ויקרה. האוכל היה בסדר גמור אבל הרבה פחות ממה שניסינו ביום השני, אסטרה (Astra) שהיתה טעימה ונעימה בהרבה וגם יותר זולה. היא בקצה השני של הכפר אבל הכל זה עניין של כמה דקות הליכה.

זה היום של ההליכה לבקתה. שם כמובן אין מבחר של איפה לישון אז אם הכל תפוס לא תוכלו לישון שם. אצלנו כל הימים היו תפוסים חוץ מלילה אחד. אז כדאי מאד להתחיל את החיפושים משם. להתקשר אליהם בטלפון ולשאול לגבי תאריכים שפנויים (טלפון +30-6973223100), זו בקתה בהרים עם מעט צוות אז לפעמים הם לא עונים אז תנסו בשעה אחרת. הם יגידו לכם איזה תאריכים פנויים אבל יבקשו לכתוב אליהם מייל עם ההזמנה ל-info@astrakarefuge.com. כתבו להם מייל מפורט עם השם, מספר האנשים והתאריך המדויק ובקשו אישור הזמנה. אם ההזמנה היא עוד כמה שבועות הם יבקשו מכם לאשר את ההזמנה (שוב במייל) כחמישה ימים לפני, אז אל תשכחו. כי כמו שהבנתי הרבה אנשים מגיעים לשם ואין להם מקום והם חייבים להמשיך. את כל שאר הלילות תארגנו מסביב לימים שפנויים בבקתה, כי בכפרים לא חסר מקום ללון. מפפינגו מגאלו (הגדול) יש הליכה שהיא לא משהו והיא ירידה ועליה לכפר פפינגו מיקרו (הקטן). זה בתכל׳ס סתם בזבוז של לפחות שעתיים הליכה אז לקחנו ״מונית״, שהיתה בעצם מישהי שיש לה עסק של רפטינג והיא לקחה אותנו ברצון ובשמחה ועם חיוך לפפינגו מיקרו. שילמנו לה 20 יורו וזה היה שווה מאד. לא בעיה למצוא מישהו כמוה, במיוחד מליד החניה הגדולה מחוץ לכפר ולמטה, משם יוצאים טיולי הרפטינג. מהכפר פפינגו מיקרו ירדנו לאיזו דרך והמשכנו כמובן דרך השביל האדום ומתישהו התחלנו לעלות למעלה-מעלה. העליה ארוכה אבל לא מאד תלולה ולא מאד מפרכת ועם נוף יפה. לאט לאט יש פחות צמחיה עד שמגיעים לגובה העצים, בדרך יש כמה מקומות מקורים עם ספסלי אבן לעשות בהם הפסקה ומתישהו רואים את הבקתה, ממשיכים עד שמגיעים אליה. בבקתה אפשר לאכול שלוש ארוחות ביום ויש להם שם תפריט די רציני בשביל מקום שהוא מנותק מכבישים והם (כמו כל היוונים) מאד נחמדים. בכניסה לבקתה אתם צריכים להוריד את הנעליים ולהשאיר את מקלות ההליכה ויש להם מלא כפכפי קרוקס לבפנים, אבל הביאו אתכם גרביים עבים בשבילם. אתם תקבלו חדרים עם מיטות קומותיים ובכל חדר משהו כמו 3-4 מיטות קומותיים. בבקתה אין חימום בחדרים ובכלל והיה רק חדר אוכל אחד מאחורי הקבלה שהיה שם איזה סוג של קמין בערב. אפשר לשבת ממש ליד הקמין ולהתחמם ובשאר החדר היה סביר אבל עדיין קר. בשאר הבקתה בערב היה קור כלבים וחתולים. כמו כן אין מים חמים בבקתה, סליחה: יש רק מים ממש קפואים בבקתה, בגלל זה יש שם מקלחת אחת לדוגמא, אבל אף אחד כמובן לא משתמש בה. גם המים בברזים ממש קפואים אז אפילו לשטוף ידיים היה תענוג מאד קטן. מהבקתה אפשר ללכת לאגם הדרקון. אנחנו היינו בתחילת אוקטובר והגענו לבקתה בשלוש וחצי אחה״צ, כשהימים כבר ממש מתקצרים - אבל עדיין החלטנו ללכת לשם ויצאנו קצת אחרי ארבע. יוצאים מהבקתה, הולכים כמה עשרות מטר קדימה והירידה היא מצד שמאל. מתחילים בירידה רצינית ואז הליכה בחצי מישור קצת ואז עליה רצינית לכתף ההר שממול ושם מגיעים לאגם בנוף צחיח. האגם יפה מאד וההליכה היתה די סבירה בסך הכל, אבל זה לא חובה (במיוחד לאור היום הבא). לקח לנו אולי שעה ורבע לכל כיוון, והיינו ליד האגם עצמו כחצי שעה וחזרנו ממש לשקיעה המאד יפה מהבקתה. הבנתי שבקיץ אנשים נכנסים להתרחץ באגם אבל באוקטובר זה היה בלתי אפשרי אפילו לחשוב על זה. יש כאלו שעושים את ההליכה ביום הבא ויש כאלו שנשארים עוד לילה בבקתה, אבל לא הייתי ממליץ לא על זה ולא על זה. אכלנו ארוחת ערב, יש להם מרקים ממש טובים (6.5 יורו) וגם כל מיני פסטות (בסביבות 11 יורו, שהיו בסדר אבל לא יותר מזה (בכל אופן בקתה בשומקום) וכמובן יש גם סלט יווני ועוד כל מיני דברים. אחרי ארוחת הערב הלכנו לישון. יש בארון שמיכות כמה שתרצו אבל צריך להביא ליינר לשינה, ושוב - קור כלבים אז ישנו עם בגדים וגם גרביים עבים. כדאי כמובן להביא אטמי אוזניים טובים. הלינה עולה 18 יורו לאדם.

למחרת אכלנו ארוחת בוקר בסיסית המוגשת במקום (6.5 יורו), שילמנו (אפשר באשראי והם מעדיפים מזומן) אמרנו להם ביי ביי וחיבוק והמשכנו. מתחילים באותה דרך שהולכים לאגם הדרקון. ובאמצע הירידה יש התפצלות וכתוב שימינה זה צפלובו בעוד 5.5 שעות. כמובן שפנינו ימינה ואז יש המשך ירידה ומתישהו עליה ארוכה ויחסית רצינית בדרך יפה וצחיחה. אחרי זמן מה הגענו לאגם שתבכל׳ס נראה די דומה לאגם הדרקון, ולכן אם אתם קרועים ביום לפני או סתם לא בא לכם, ממש לא חובה ללכת לאגם הדרקון. משם המשכנו הלאה. מתישהו יש פניה שמאלה אבל היא לא מסומנת בתור פניה ולכן פספסנו אותה והמשכנו. הדרך אחר כך היתה ממש צרה, שביל עיזים ממש, אבל היתה יפהפיה עם נוף מרהיב של קניון. אבל אחרי איזה חצי שעה הבנו שטעינו בדרך, ובאמת בסיפור הדרך שהיה לנו (שהיה לא משהו) ובמקומות אחרים הזהירו ללכת בדרך הזו כי היא מסוכנת. היא היתה באמת מאד צרה ומעל תהום ולפעמים היו יתדות אחיזה לפוחדים אבל בעיני היה סביר וכל הדרך היתה עם עדיין פס אדום. אני בטוח שבתנאים של גשם או אחרי גשם אז הדרך מסוכנת ואני לא יודע מה בא אחר כך כי החלטנו לחזור את ה-800 מטר האחרונים ולפנות לדרך שהיתה מסומנת לנו. הגענו חזרה ומצאנו איכשהו את הדרך שהיתה לא ממש קלה למציאה ומשם עלינו למעלה בשביל שגם היה מסומן באדום אבל עם מעויינים אדומים ולא פס אדום. הדרך לא תמיד היתה מאד ברורה אבל ממשיכים ישר ומסתדרים ומתישהו מתחילה ירידה די אינסופית בנוף שהוא לא משהו יחסית לכל שאר הטרק. מתישהו ההליכה היא בשבילים שעוברים חצי בתוך שיחים ובין עצים קטנים אבל המשכנו עם הדרך והמעוינים האדומים. מתישהו הגענו לדרך כבושה (אך לא סלולה) ויותר רחבה והמשכנו בה ואז באה עוד ירידה ואז הגענו, די קרועים, לכפר צפלובו. והטרק הסתיים. היה כיף!