WHR - מ Chamonix ל Zermatt – הדרך של שלושה חברים
התוכנית המקורית הייתה הרבה יותר מאוסף של נקודות על המפה. לפנינו עמד מסע של 16 ימים רגלי מ־Chamonix ועד Zermatt, מהמון בלאן ועד למטרהורן, והציפייה לקראתו הייתה גדולה. ידענו שמחכים לנו ימים ארוכים, אלפי מטרים של טיפוס וירידה, מעברי הרים גבוהים ולינה בבקתות מבודדות – אבל בעיקר חיכינו לרגע שבו נעמיס את התרמילים על הגב, נצא לדרך ונגלה בכל יום מה מחכה לנו מעבר לרכס הבא.
התכנון היה להתחיל ב־Chamonix ולטפס כבר ביום הראשון דרך Lac Blanc אל Argentière, ומשם להמשיך מזרחה ולחצות מצרפת לשווייץ דרך Col de la Forclaz. בהמשך היינו אמורים לעבור ב־Champex-Lac, לרדת ל־Le Châble ושוב לטפס אל ההרים הגבוהים, דרך שרשרת הבקתות Cabane du Mont-Fort, Cabane de Prafleuri ו־Cabane des Dix. משם תכננו להמשיך דרך Arolla ו־Les Haudères, לחצות את Col du Tsaté ולהגיע אל Cabane de Moiry, מול הקרחון העצום. בחלקו השני של המסע חיכו לנו Zinal ו־Gruben, חציית Augstbordpass והגעה ל־St. Niklaus, לפני החלק האחרון: הטיפוס אל Europa Hut, ההליכה בשביל הגבוה מעל עמק Zermatt, הירידה ל־Täsch ולבסוף, ביום ה־16, הצעדים האחרונים אל Zermatt, בתקווה שהמטרהורן יתגלה מולנו ויספק את תמונת הסיום המושלמת למסע.
בסך הכול חיכו לנו כ־220 ק"מ של הליכה, כ־12,000–13,000 מטר של עליות מצטברות וכ־11,000–12,000 מטר של ירידות. על הנייר אלה היו בעיקר מספרים, שמות של כפרים, בקתות ומעברי הרים. אבל ככל שמועד היציאה התקרב, המסלול שעל המפה התחיל להרגיש אמיתי: 16 ימים שבהם כל מה שצריך נמצא על הגב, וכל בוקר יוצאים לדרך אל יעד חדש – במסע ארוך אחד מהמון בלאן ועד למטרהורן.
Erez Cohen
המסלול
פירוט יומי
ההגעה ל Chamonix
ב-2 באוגוסט 2026, מחלון המטוס, האלפים עדיין נראו לנו כמו יעד רחוק – קו משונן באופק והבטחה למסע שעוד לא התחיל. בצהריים כבר עמדנו ב Chamonix, שני חבריי הטובים אמנון, יורם ואני, התרמילים על הגב ולפנינו דרך ארוכה שתעבור בין עמקים, מעברי הרים ואזורים לשוניים, עד Zermatt ולמרגלות המטרהורן.
למעשה, המסע התחיל הרבה קודם. אמנון ואני תכננו את התוואי, ואני הזמנתי את מרבית מקומות הלינה ובניתי גם תוכנית מים מדוקדקת. מזג האוויר הנוח הפך את ברובה למיותרת, אך היא הייתה חלק מן ההכנה. יורם סייע לנו לבדוק ולדייק את המסלול, ובהמשך גם תיעד אותו בתמונות מופלאות. במהלך 16 ימי ההליכה תיעדנו כ-206 קילומטרים ברגל כ-12,000 מטר עלייה u כ-12,000 מטר. הנתונים המופיעים בכל יום מבוססים על קבצי ה-GPX, לאחר הפרדת קטעי התחבורה וסינון תנודות גובה.
זה היה מסע רגלי, אך לא פחות מכך מסע של חברות: ימים ארוכים של מאמץ משותף, שיחות ושתיקות, בירה בסוף כל מקטע, כביסה ומקלחת, חילוקי דעות שקיבלו מקום, והרבה רגעים שבהם כל אחד מאיתנו היה מקור כוח לשניים האחרים.
3 באוגוסט – מ-Planpraz דרך Lac Blanc ל-Argentière
Planpraz שוכנת בגובה של כ-2,000 מטר על המדרון שמול רכס המון בלאן. הקטע שבין Planpraz ל-La Flégère הוא חלק מ-Grand Balcon Sud וממסלולי GR5 ו-Tour du Mont-Blanc. Lac Blanc נמצא בלב שמורת Aiguilles Rouges ונחשב לאחת מנקודות התצפית המזוהות ביותר עם רכס המון בלאן; ממנו יורדים שבילים גם לכיוון Argentière שבחלקו העליון של עמק Chamonix.
היום הראשון נראה לנו קשוח כבר על הנייר. לפי התכנון המקורי היינו אמורים לצבור כ-1,400 מטר עלייה, ולכן החלטנו לעלות ברכבל משאמוני ל-Planpraz ולחסוך חלק מן הטיפוס. הבחירה צמצמה את העלייה, אך השאירה לנו יום ארוך וירידה מצטברת של כ- 1,500 מטר.
המסע מתחיל בעמק שאמוני המפורסם, למרגלות מסיב המונט בלאן. הנוף מתאפיין ביערות מחטניים עבותים, תצפיות אל "מחטי" הסלע החדות (Aiguilles) והצצה ראשונה אל הקרחונים התלויים מעל העמק.
מ-Planpraz יצאנו אל המרפסת הגבוהה שמול רכס Mon Blanc. ככל שהתקדמנו דרך La Flégère לעבר Lac Blanc, העמק התרחק מתחתינו והרכס העצום נפתח מולנו. זה היה הרגע שבו התכנון, המפות וההזמנות הפכו למסע אמיתי: שלושה חברים, שלושה תרמילים ודרך ארוכה שנפרשת פונה ומזרחה.
במהלך הירידה מהאגם התפצלנו בלי שהתכוונו לכך. הגעתי ראשון לנקודת הפיצול וחיכיתי. אמנון הגיע כעבור זמן קצר, אבל יורם לא הופיע. כשהבנו שככל הנראה עקף את הצומת מדרום, ניסיתי להתקשר, אך הטלפון שלו היה במצב טיסה. השארתי את התרמיל ליד אמנון ורצתי כמחצית הק"מ במורד השביל כדי לאתר אותו. כקילומטר נוסף ממני הבחנתי בו, צעקתי וראיתי אותו מסתובב. בהמשך התקבלה ממנו שיחת WhatsApp וסיכמנו להיפגש למטה ב-Argentière.
הירידה הצפונית בה ירדנו הייתה תלולה ומאתגרת – כ 1,500 ירידה כבר ביום הראשון – וכללה גם סולמות. כשהגענו לבסוף לעיירה, כבר נשאנו איתנו את הסיפור הראשון של המסע – לא רק נוף ונתונים, אלא דאגה, אלתור והיכולת למצוא זה את זה מחדש.
לצפייה במסלול
4 באוגוסט – מ-Les Tour דרך Col de Balme ל-Col de la Forclaz
מ-Le Tour ומ-Les Autannes מטפסים אל קו הגבול שבין צרפת לשווייץ. Col de Balme, בגובה 2,190 מטר, יושב ממש על הגבול ומקשר בין אזור Vallorcine ו-Le Tour לבין Trient. הכפר Trient שוכן בגובה של כ-1,300 מטר למרגלות הקרחון הנושא את שמו. Col de la Forclaz, בגובה 1,527 מטר, הוא מעבר היסטורי המחבר בין Martigny ל-Chamonix; אכסניה פועלת בראשו כבר מאז שנות ה-30 של המאה ה-19.
הבוקר התחיל בהתעסקות עם משקלו של התרמיל של אמנון. ניסינו להגיע לדואר כדי לשלוח ציוד למלון ב-Zermatt. בסופו של דבר הלוגיסטיקה לא אפשרה לשלוח את החבילה, אבל איבדנו זמן והתחלנו את היום מאוחר מהמתוכנן.
לקחנו אוטובוס ל-Le Tour והחלטנו באופן ספונטני לקצר את העלייה בעזרת הרכבל והכיסא ל-Les Autannes. טיפוס מעבר לקו העצים אל עבר מעבר ההרים קול דה באלם, המסמן את הגבול הגיאוגרפי בין צרפת לשוויץ. ביום בהיר נפתח מאחור מבט פנורמי מושלם על פסגת המונט בלאן, ומלפנים מתגלה עמק טריאן השוויצרי והקרחון שלו.
משם המשכנו אל Col de Balme – מעבר ההרים הראשון והפרידה מצרפת. מאחור נשאר עמק Chamonix; לפנינו נפתחה שווייץ, ירוקה ושקטה.
אחרי הירידה ל-Trient חיכתה לנו דווקא בסוף היום עלייה ממושכת אל Hotel du Col de la Forclaz. כשהגענו החדרים עדיין לא היו מוכנים, ולכן התיישבנו עם בירה ופאי תפוחים מול הנוף לעמק שממנו עלינו. לאחר שקיבלנו את החדרים נחנו מול הנוף הצפוני הנשקף מן המעבר, עד שגשם קל החל לרדת לקראת הערב.
לצפייה במסלול
5 באוגוסט – מ-Col de la Forclaz דרך Alp Bovine ל-Champex-Lac
המעבר דרך מרעה Alp Bovine הוא הקו הקלאסי של ה-Tour du Mont-Blanc בין Col de la Forclaz ל-Champex-Lac. הכפר והאגם שוכנים בגובה של כ-1,500 מטר, מוקפים יערות, ומשמשים תחנה חשובה ב-TMB. לצד האגם נמצא גם הגן הבוטני האלפיני Flore-Alpe, מן הגנים העשירים והמוכרים מסוגו באלפים.
הדרך דרך Alp Bovine הכתיבה לנו את הקצב ואת תשומת הלב לכל צעד. מעבר דרך יערות עבותים, כרי מרעה אלפיניים ותצפיות לעמק הרון (Rhône Valley) הרחב והעמוק.
היום מסתיים באגם האלפיני הציורי של שאמפה לאק, המכונה לעיתים "קנדה הקטנה" בזכות האגם המוקף בעצי אורן.
אחרי שעות של עליות וירידות היום הסתיים בסביבות 14:00 – שעה מוקדמת, כפי שקרה ברוב ימי המסע – באגם האלפיני הציורי של-Champex-Lac המכונה לעיתים "קנדה הקטנה" בזכות האגם המוקף בעצי אורן. הצ׳ק-אין ב-Pension en Plein Air היה רק ב-16:00, ולכן הספקנו לשתות בירה קרה ולאכול משהו קל.
בסופרמרקט המקומי, ששימש גם כסניף דואר, הצלחנו סוף-סוף לשלוח את החבילה של אמנון למלון ב-Zermatt. בדרך חזרה אמנון ואני התענגנו על גביעי גלידה ופגשנו זוג ישראלי ושלושת ילדיהם, שעשו יחד את חלקו השני של ה-TMB לאחר שסיימו את החלק הראשון בשנה קודמת. בעיניי היה מרגש במיוחד לראות משפחה שבוחרת לחלוק אתגר כזה יחד.
במהלך הצ׳ק-אין פגשנו עוד שני ישראלים שטיילו ב-TMB. המפגשים האלה הזכירו לנו שהשבילים האלפיניים הם לא רק קווים על מפה, אלא מקום שבו מסעות שונים מצטלבים לרגע.
לצפייה במסלול
6 באוגוסט – מ-Champex-Lac ל-Le Châble
Le Châble, בגובה של כ-820 מטר, הוא המרכז המנהלי של Val de Bagnes וצומת תחבורה טבעי: תחנת הרכבת, האוטובוסים והרכבלים ל-Verbier ול-Bruson נפגשים כאן. לצד תפקידו כשער לאתרי ההר, הכפר שומר על גרעין מסורתי של בתי אבן ועל מוסדות המתעדים את המורשת המקומית של העמק.
יצאנו מהאגם הציורי וירדנו מהעולם האלפיני הגבוה אל הכפרים והיערות שבעמק. פחות דרמטית במראה, אך מלאה בבתי עץ, שדות, פלגי מים ושבילים העוברים בין יישובים חיים. זו הייתה הליכה אחרת – כפרים שוויצריים קטנים ושדות מרעה פתוחים בעמק Val de Bagnes הירוק. הנוף פסטורלי ורגוע ומציע הצצה אל החיים הכפריים באלפים.
את הלילה בילינו ב-BnB Claudy et Elizabeth Michellod-Dutheil. אליזבת קיבלה אותנו בחום, וכל אחד מאיתנו זכה לחדר משלו בבית המשפחה. בצהריים נשנשנו בבר מקומי עם בירה, כמובן; ולמרות היצע המסעדות המצומצם מצאנו מקום לארוחת ערב.
בבוקר העניקה לנו אליזבת שובר לרכבל, כדי לקצר את העלייה הארוכה שחיכתה לנו. ירדנו ברגל אל התחנה, והתכוננו לחזור מן העמק אל ההרים הגבוהים.
לצפייה במסלול
7 באוגוסט – מ-Le Châble ו-Verbier אל Cabane du Mont-Fort
Verbier פרושה על מרפסת שמש בגובה של כ-1,500 מטר מעל Val de Bagnes. מעליה, Cabane du Mont-Fort ניצבת בגובה 2,457 מטר על ה-Haute Route שבין Chamonix ל-Zermatt. מן הבקתה נשקפים Mont Blanc ו-Grand Combin, והיא גם נקודת מפגש של שבילים ובהם Sentier des Chamois, המוביל לכיוון Lac de Louvie.
עלינו ברכבל מ-Le Châble ל-Verbier ומשם המשכנו ברגל. קובץ ה-GPX הקליט גם את נסיעת הרכבל, ולכן נתוני ההליכה המתוקנים הם כ-9.8 קילומטרים וכ-900 מטר עלייה ברגל. ככל שעלינו הצמחייה הידלדלה והנוף נעשה פתוח ופראי יותר. הנוף הולך ונהיה דרמטי ככל שמטפסים מעל עיירת הסקי ורבייה (Verbier). היערות מתחלפים בכרי דשא אלפיניים תלולים, ובאופק נחשף רכס ה-Grand Combin המושלג והמרשים במלוא תפארתו.
בהמשך הנוף הירוק נעלם כמעט לחלוטין ומפנה את מקומו לנוף סלעי, עוצמתי וקשוח המכונה "מדבר אלפיני". שברי סלעים, שלגיות עד ואגמים קפואים קטנים מקיפים את המסלול.
ב-Cabane du Mont-Fort פגשנו את לוסי, אמריקאית ממוצא צ׳כי שעשתה את המסלול לבדה. הבקתה נוהלה באווירה משפחתית: האב טיפל באורחים, אשתו ניהלה את המטבח, ובמקביל התנהלו במקום חיי המשפחה.
עם הגעתנו שתינו בירה ויין ואכלנו קינוח כדי להחזיר אנרגיה לגוף. בצ׳ק-אין קיבלנו שירות נהדר, רכשנו מטבעות למקלחת חמה וקיבלנו מגבות. ארוחת הערב הייתה מהטובות שאכלנו במהלך המסע. כשאמרתי לאב בצרפתית, "Merci beaucoup", הוא השיב בחיוך, "Ça me fait plaisir". אפשר היה לראות שהוא באמת נהנה להעניק שירות מסור ומדויק.
לצפייה במסלול
8 באוגוסט – מ-Mont-Fort דרך שלושה מעברים אל Cabane de Prafleuri
Col Termin פותח מבט רחב על Val de Bagnes ומוביל אל המרחב הפראי של Lac de Louvie. המשך החצייה דרך Col de Louvie ו- Col de Prafleuri ממנו נשקף מראה פראי ומבודד של עמק Prafleuri השומם. הדרך עברה ממרעה אל עולם סלעי וחשוף. Cabane de Prafleuri שוכנת בגובה של כ-2,660 מטר ליד Grande Dixence ו-Rosablanche; בעמק נראים גם שרידים מן המחצבה שסיפקה חומר להקמת הסכר הגדול.
זה היה אחד הימים האלפיניים והעוצמתיים במסע. הדרך עברה דרך Col de Chaux, Col de Louvie ווטיפוס למעבר ההרים האחרון של היום -Col de Prafleuri - בגובה של קרוב ל-3,000 מטר, בנוף חשוף של סלעים ודרדרת, הרחק מן היישובים שבעמק.
ב-Cabane de Prafleuri לא פסחנו על בירה טובה לפני הצ׳ק-אין. הצוות תקתק במקביל את המטבח ואת קליטת האורחים. כששאלנו אם יש Wi‑Fi נענינו שלא, אך בהמשך גילינו שלט על אחד העמודים בחדר האוכל שהודיע כי הוא דווקא זמין בשעות מסוימות אחר הצהריים ובערב.
הבקתה הייתה עמוסה במשפחות, שתרמו לרעש בווליום גבוה. לשמחתנו הכול השתתק עם כיבוי האורות בשעה 22:00. בבוקר, בזמן ארוחת הבוקר, הופיעו מול חלונות חדר האוכל יעלים במרחק של כעשרה מטרים. כמעט כל היושבים יצאו לקראתן, בעוד הן המשיכו ללחך עשב בשלווה ולשמור מרחק מן הקהל שהתעניין בהן.
לצפייה במסלול
9 באוגוסט – מ-Prafleuri לאורך Lac des Dix אל Cabane des Dix
Refuge de La Barma היא בקתה צנועה בגובה 2,457 מטר מעל Lac des Dix. האגם הוא מאגר מים המחזיק עד כ-400 מיליון מטרים מעוקבים מאחורי Grande Dixence, סכר כבידה שגובהו 285 מטר – הגבוה מסוגו בעולם. Cabane des Dix ניצבת בגובה 2,928 מטר מעל קרחון Cheilon. הבקתה הראשונה נבנתה ב-1908, הועברה למקומה הגבוה ב-1928, וב-1936 הוחלפה במבנה אבן.
היום התחיל בעלייה קלה אל Col des Roux ולאחריה ירידה תלולה. בדרך נתקלנו ב-Refuge de La Barma, שאירח מטיילים, ועצרנו לקפה נמס של בוקר. השביל יורד מהבקתה ומגיע Lac des Dix – אגם טורקיז מלאכותי עצום ומהפנט הלכוד מאחורי סכר בטון אדיר. הנוף מתאפיין בהליכה ארוכה ומישורית לאורך קו המים, כשמצד אחד המצוקים ומהצד השני המים השקטים.
המשכנו בהליכה הארוכה לאורך Lac des Dix ובקצה האגם השביל פונה ימינה ומתחיל לטפס בחדות מעל העמק. הנוף הופך לטרשי וקרחוני. לקראת הסוף פגשנו שוב את לוסי, שכבר הספיקה להגיע, להתרענן ולהמשיך ליעד הבא. היא אמרה: "מקום מדהים. אתם כנראה תהיו הדיירים הראשונים שמגיעים ללון שם הלילה." אחרי פיתולים רבים, כחצי קילומטר לפני הסיום, נגלתה Cabane des Dix במלוא הדרה באמצע שום מקום. עצרנו כעשר דקות כדי לצלם אותה ולהצטלם איתה מרחוק.
כאשר מגיעים אל הבקתה (2,928 מ'), הניצבת כמו מבצר סלע מול הפירמידה המושלגת והעצומה של ה-Mont Blanc de Cheilon.
בהגיענו שתינו בירה וביצענו צ׳ק-אין. הצוות היה אדיב וחייכן. המקלחת בחוץ הייתה קרה, ורגע לפני שוויתרנו סיפרו לנו שיש אמבט חם בתשלום. שלושתנו קפצנו על המציאה. איש הצוות צייד אותנו במגבות ובבגדי ים, כדי שלא נזהם את המים בבגדים המלוכלכים, ושקענו במים של כ-40 מעלות מול נוף עוצר נשימה. אחרי כ-40 דקות החל לרדת גשם, התלבשנו ונכנסנו פנימה.
בארוחת הערב המעולה פגשנו אב ובנו הבוגר מגרמניה וכן את סטלה ואמה, שהגיעו במיוחד בזכות הצוות המדהים שניהל את הבקתה. לאחר הארוחה אמנון ואני שיחקנו Uno עם "הבנות", בעוד יורם המשיך לקרוא בספרו הדיגיטלי.
לצפייה במסלול
10 באוגוסט – מ-Cabane des Dix דרך Col de Riedmatten אל Arolla
על הדרך – Col de Riedmatten, בגובה 2,917 מטר, הוא מעבר אלפיני קלאסי בין Val des Dix ל-Arolla ומשמש גם את מרוץ הסקי-אלפיני Patrouille des Glaciers. בצד השני מחכה Arolla: מקום שהיה בעבר אזור של בקתות קיץ עונתיות והתפתח בסוף המאה ה-19 לעיירת תיירות הררית, למרגלות קרחונים ופסגות ובהן Mont Collon ו-Pigne d’Arolla .
הדרך התחילה בירידה מתונה, המשיכה בעלייה אל Col de Riedmatten והסתיימה בירידה תלולה של כ-800 מטר לעבר Arolla. לא עברנו דרך Pas de Chèvres, כפי שהונח בתחילה. השיפוע ב-Col de Riedmatten היה מאתגר אך מהנה; היו מטיילים שעברו אותנו ואחרים שאנחנו עברנו.
את הלילה בילינו ב-Grand Hôtel & Kurhaus. זמן קצר לאחר שהגענו החל לרדת גשם, ולכן התיישבנו בבר בזמן שהחדרים הוכנו. פקיד הקבלה היה נעים ובקיא, הסביר היכן נמצאת המכולת ושיתף אותנו בכך שיש שתי חלופות אפשריות למסלול ביום הבא.
ירדנו לעיירה בשביל מוצל בין העצים, העוקף את הכביש הראשי. הטיולים היומיים שלנו בעיירות – כולל העליות והירידות – כמובן לא נספרו במרחק הכולל של המסלול. לאחר שחזרנו ואכלנו ארוחת ערב במלון, קראנו והלכנו לישון לקראת יום ההליכה הבא.
לצפייה במסלול
11 באוגוסט – מ-Arolla אל Les Haudères
Les Haudères שוכנת במפגש הנהרות Borgne de Ferpècle ו-Borgne d’Arolla, בצומת שבין שני העמקים העליונים. בתי המלון הראשונים בכפר נפתחו כבר במאה ה-19, עם צמיחת תיירות ההרים באזור. עד היום נשמר בו אופי מקומי מובהק, ובין המוצרים המזוהים אתו נמצאות גבינות ה-tomme וה-raclette של העמק.
זה היה יום קליל למדי. אמנם טיפסנו כ-330 מטר, אך רובו עבר בירידה – יותר מ-900 מטר עד Les Haudères. הדרך עברה בין יערות, כפרים מסורתיים ושולי העמק, ואפשרה לגוף להתאושש מעט אחרי ימי הבקתות והמעברים הגבוהים.
ב-Les Haudères הגענו ל-Hôtel Dents de Veisivi, מלון בוטיק קטן ומשפחתי. האם ניהלה את הקבלה ואת המסעדה, והאב ובנם הצעיר ניהלו את המטבח. קיבלנו חדרים מרווחים ומרפסת מטופחת, שלאורכה אדניות מלאות בפרחים צבעוניים. הכנסת האורחים הייתה נפלאה, והבן הצעיר הקפיד לענות באנגלית צחה על כל שאלה ששאלנו.
קפצנו גם למרכז הקטן של העיירה, ושם התענגנו על בירה, פוקאצ׳ה ופניני. אחרי ימים בלב ההרים, השילוב בין הארוחה הקלה, הרחובות השקטים והאירוח המשפחתי הזכיר לנו שה-Haute Route אינו רק סיפור של פסגות, אלא גם של האנשים והקהילות שחיים ביניהן.
לצפייה במסלול
12 באוגוסט – מ-La Forclaz דרך Col du Tsaté אל Cabane de Moiry
על הדרך – La Forclaz יושבת בגובה של כ-1,700 מטר על מרפסת קרחונית מעל Evolène ו-Les Haudères. העלייה אל אזור Tsaté מטפסת דרך יערות ומרעה גבוה, והמסלול הרשמי מגיע לכ-2,868 מטר. מעבר לרכס נפתח אגן Moiry. Cabane de Moiry, בגובה 2,825 מטר, בנויה ממש מול הקרחון – מיקום שמסביר את תחושת הקרבה יוצאת הדופן לקרח ולמפל שנגלה לכם.
את היום הקשוח הבא החלטנו לקצר. במרכז Les Haudères עלינו על אוטובוס ל-Forclaz VS. כשירדנו פגשנו נוסע שירד באותה תחנה, עלה על אופנוע והחל לרכוב לעבר ההרים. הבחור המשעשע כיוון אותנו אל תחילת המסלול, ומשם יצאנו לדרך לעבר Cabane de Moiry.
היום נפתח בעלייה מתמשכת של כ-1,100 מטר מהעמק הירוק. במהלכה פגשנו זוג שישן בבקתה שנראתה כמחסה לצאן, ובדיוק התארגן להמשיך בדרכו. בהמשך פגשנו שוב את האופנוען: הוא הגיע לבקתה קטנה שבה הוצעו למטיילים שתייה ומעט התרעננות.
ב-Col du Tsaté חיכה לנו אמנון, לאחר שהגביר את הקצב והגיע לפנינו. נחנו יחד, אכלנו פירות, צילמנו והצטלמנו והתענגנו על הנוף. מן המעבר ירדנו כ-500 מטר אל האגם באזור Glacier de Moiry. בקיוסק קנינו משקאות קלים, נחנו מעט והתכוננו לטיפוס האחרון אל הבקתה.
משם מתחיל הטיפוס הסופי לעבר בקתת Cabane de Moiry. העלייה האחרונה כללה כ-200 מטר נוחים יחסית, ולאחריהם כ-250 מטר קשוחים בשביל תלול בין בולדרים. אחרי כל מה שכבר צברנו באותו יום, הקטע האחרון הרגיש ארוך במיוחד. רק כחמישים מטר לפני הסיום נגלתה לעינינו (2,825 מטר) Cabane de Moiry – המודרנית ומטוקטקת, היושבת ממש מעל לשון הקרח הכחולה הקרחון Moiry Glacier שממנו פרץ מפל מרהיב, והמשכו נבלע שוב מתחת לקרח.
בהגיענו הרווחנו ביושר בירה וקינוח, ולאחר מכן ביצענו צ׳ק-אין. במרפסת פגשנו שני בחורים ישראלים, שלפחות אחד מהם היה בחופשה מהצבא. פינקנו אותם בפירות שנותרו לנו, ולקראת השעה 16:00 הם נפרדו מאיתנו והמשיכו בדרכם.
לצפייה במסלול
13 באוגוסט – מ-Cabane de Moiry דרך Col de Sorebois אל Zinal
Col de Sorebois מחבר את אגן Moiry עם המדרונות שמעל Zinal ועם מרחב הרכבלים של Grimentz–Zinal. הירידה חושפת בהדרגה את Val d’Anniviers ואת שרשרת הפסגות המכונה Imperial Crown. Zinal שוכנת בקצה העמק בגובה של כ-1,670 מטר, מוקפת בפסגות של יותר מ-4,000 מטר ובהן Weisshorn, Zinalrothorn ו-Dent Blanche.
את היום פתחנו בירידה מ-Cabane de Moiry ונפרדנו מ Moiry Glacier. לאחר ירידה מצטברת של כ-500 אל עמק Val d'Anniviers מטר התחלנו לטפס מחדש, ובמהלך העלייה השלמנו כ-600 מטר נוספים לעבר Col de Sorebois. הנוף משתנה חזרה מחצי-ירחי פראי לכרי מרעה ירוקים, בקתות עץ כפריות ותצפיות לעבר פסגת ה-Weisshorn החדה.
בדרך הגענו אל Lac Bleu, אגם מופלא שצבעיו היו כמעט בלתי נתפסים. עצרנו לידו לכעשרים דקות, צילמנו והצטלמנו וניסינו לתפוס במצלמה את כל גוני המים והנוף.
בהמשך המתינה לנו עוד ירידה תלולה וממושכת. בחרנו לחסוך חלק ממנה ולרדת אל Zinal ברכבל זעיר, המתאים לארבעה נוסעים לכל היותר. את התשלום עבור הנסיעה שילמנו רק כשהגענו לתחנה התחתונה בעיירה.
לפני הצ׳ק-אין ב-Point de Zinal עצרנו, כמיטב המסורת, לבירה ולקינוח. אחרי היום שהתפתל שוב בין ירידה לעלייה, זו הייתה קבלת הפנים המדויקת לעיירה.
לצפייה במסלול
14 באוגוסט – מ-Zinal דרך Forcletta אל Gruben
Col de la Forcletta הוא מעבר טבעי בין עמק Zinal ל-Turtmanntal, ולכן גם נקודת מעבר תרבותית ושפתית מן המרחב הצרפתי של Val d’Anniviers אל ואלה דוברת הגרמנית. Turtmanntal נחשב לאחד העמקים השמורים והפחות בנויים בשווייץ. Gruben/Meiden היא נקודת היישוב הקטנה בעמק העליון, מוקפת יערות ארזית, פלגי מים ומדרונות המובילים אל הקרחונים שבדרום.
את הבוקר פתחנו בעלייה מתונה אך ממושכת לעבר Forcletta (2,874 מטר). עד סוף היום צברנו כ-1,200 מטר של טיפוס. מן המעבר נפתחה הדרך אל עמק Turtmann אל הכפר הזעיר Gruben, ואיתה הגיעה גם הירידה הארוכה: בסיכום היום ירדנו כ-1,050 מטר.
כמעט בכל אחד מימי המסע הפעלנו לסירוגין את שרירי התאומים בעליות ואת השריר הארבע-ראשי בירידות. דווקא הירידות התלולות והממושכות לימדו אותנו שלא מספיק להתאמן לקראת הטרק רק על עליות – גם לירידה צריך להכין את הגוף.
באותו יום הרגשנו היטב את חציית הגבול הבלתי נראה בין שווייץ דוברת הצרפתית לשווייץ דוברת הגרמנית. הירידה אל Gruben הובילה אותנו לכפר קטן ומבודד; השפה ושמות המקומות השתנו, אבל השביל והשותפות בינינו נשארו יציבים.
ב-Gruben לנו בדורמיטורי של Hotel Schwarzhorn. זהו כמעט המלון היחיד בעיירה; כחצי קילומטר לפני שהגענו אליו ראינו מלון קטן נוסף. הדבר הסביר מדוע, למרות העדפתנו לחדרים פרטיים, בזמן שהזמנתי את השהייה כבר לא נותרה אפשרות כזאת.
ארוחת הערב הייתה בין הטובות שאכלנו בדרך. סוף-סוף קיבלנו סלט אמיתי, ואחריו מרק ומנה עיקרית. למחרת בבוקר חיכתה לנו גם ארוחת בוקר מפוארת – פתיחה נדיבה ליום ההליכה הבא.
לצפייה במסלול
15 באוגוסט – מ-Gruben דרך Augstbordpass ל-Jungen ול-St. Niklaus
פתחנו בעלייה תלולה, מפותלת וממושכת אל Augstbordpass(2,894 מטר), מעבר ההרים האחרון בטרק. הדרך דרשה סבלנות וקצב קבוע, ורק לאחר שהגענו למעבר נפתח לראשונה הנוף המטורף של עמק Mattertal אליו התחילה הירידה הארוכה.
במהלך הירידה מן הפאס ראינו אנטילופה אירופאית שנעמדה במרחק מה וניהלה איתנו קשר עין. אמנון ויורם הצליחו לצלם אותה בכמה תמונות, אף שהייתה רחוקה מאיתנו.
כשהגענו ל-Jungen החלטנו לוותר על המשך הירידה המאתגרת ולרדת שלושתנו יחד ברכבל התלול אל St. Niklaus. המעבר מן השביל הגבוה אל העיירה היה מהיר וחד. בהגיענו עצרנו ממש ליד המלון שלנו לנקניקיות ולבירה.
את הלילה בילינו ב-Hotel Heimatlodge. הכניסה למלון הייתה בשירות עצמי: הזנתי במכונה את הקודים שקיבלתי בדוא״ל, ומתוכה יצאו מפתחות החדרים שלנו.
העיירה הייתה מנומנמת, ובערב יצאנו לחפש מסעדה. אחד המקומיים המליץ לנו על המסעדה היוקרתית שב-Hotel la Réserve, במרחק של כקילומטר מן המלון. במקרה פגש אמנון שתי צעירות שכבר הכרנו מן הדרך – אמריקאית ובריטית – שהתארחו במקום, וביקש מהן להזמין עבורנו שולחן.
אכלנו ארוחת ערב טעימה ומשביעה. בדיוק כשהתכוננו לצאת החל לרדת גשם שהלך והתחזק. אמנון ואני ניצלנו את ההמתנה, חזרנו פנימה והזמנו שני קוקטיילים. יורם, שבשלב מסוים איבד את הסבלנות, משך את חלקו העליון של הסווטשירט מעל ראשו ויצא חזרה למלון. כעבור כעשרים דקות יצאנו גם אנחנו לצעידה מהירה בגשם, והגענו בתוך פחות מעשר דקות.
לצפייה במסלול
16 באוגוסט – מ-Herbriggen אל Europahütte
מ-Herbriggen חזרתם מן העמק אל המדרון המזרחי של Mattertal ואל Europaweg. שביל הגובה בין Grächen ל-Zermatt נמשך כ-39 קילומטרים, מדורג T3 ונודע במבט הרצוף אל המטרהורן ואל פסגות העמק. Europahütte יושבת בגובה 2,220 מטר בתוך יער ארזיות מעל Randa; היא נבנתה ב-1999 כתחנת הלינה המרכזית של מסלול היומיים.
בבוקר החלטנו לוותר על קטע ההליכה בעמק ונסענו ברכבת מ-St. Niklaus ל-Herbriggen. אף שכבר היינו בכושר שיא של המסע, העלייה אל Europahütte הייתה מאתגרת בשל השיפוע החד.
עם זאת, השביל התפתל בתוך היער ורובו עבר בצל. המעטפת הירוקה והקרירה הפכה את העלייה, למרות הגובה שצברנו, לקלילה ומהנה יותר מכפי שציפינו. לאחר טיפוס ממושך, השביל הופך ל"שביל מרפסת" תלוי – שביל צר החצוב ישירות בדופן המצוק, ומציע תצפיות פנורמיות עוצרות נשימה ותלולות אל העמק העמוק שמתחת.
ב-Europahütte קיבלו את פנינו שלוש בחורות חרוצות ושירותיות מאוד. התיישבנו במרפסת החיצונית מול נוף נפלא ונהנינו מהפסקת הצהריים שלנו מעל עמק Mattertal.
בהמשך הגיעו מטיילים נוספים שכבר פגשנו בדרך: קבוצה של מטיילים בני יותר מ-75, זוג הורים ובנם בן ה-16 מבריטניה, הצעירות הבריטית והאמריקאית, וגם זוג מאורגון שפגשנו קודם לכן ב-Gruben. התחושה הייתה שככל שהמסע מתקדם, השביל הופך לקהילה קטנה ונודדת.
ארוחת הערב הייתה מהנה, והשירות היה כה מוצלח עד שאמרתי לאחת הבחורות שטיפלו בנו: "כבר לננו במספר בקתות, וזה אחד משירותי האירוח הטובים ביותר שחווינו."
לצפייה במסלול
17 באוגוסט – מ-Europahütte דרך גשר Charles Kuonen אל Täschalp
גשר Charles Kuonen, שנפתח ב-2017, אורכו 494 מטר, רוחבו 65 סנטימטר והוא תלוי עד 85 מטר מעל ערוץ Grabengufer. בקיץ 2026 פורסם רשמית שהקטע שבין Randa ל-Täsch סגור בחלקו, והמעקף מסומן דרך Attermenzen ו-Täsch – בדיוק הירידה והטיפוס המחודש שביצעתם. Täschalp Restaurant & Lodge שוכנת בגובה 2,225 מטר; המבנה שימש בעבר כ-Europaweghütte ונפתח מחדש בשמו הנוכחי ב-2020.
התחלנו בירידה אל עבר גשר Charles Kuonen. לפני חציית הגשר צילם יורם סדרת תמונות, ואנחנו בעקבותיו. אמנון עלה ראשון על הגשר, ואחריו המשכנו גם אנחנו אל כמעט 500 מטר של הליכה מרגשת מעל התהום. הגשר התנדנד בכל צעד, אבל החצייה הייתה מהממת והנוף מעלף.
ידענו מראש שחלק מן ה-Europaweg סגור. המסלול הוריד אותנו לעמק דרך Attermenzen ולאחר מכן חייב אותנו לטפס מחדש אל Täschalp.
המשך ההליכה הדרמטית על שביל המרפסת התלוי של ה-Europaweg. במהלך היום שיחק איתנו ה Matterhorn מחבואים מאחרוי העננים ולא אפשר לנו לצלם תמונה ברורה של ההר כולו. היום מסתיים בירידה ללינה בלודג' הפסטורלי של Täschalp. את פנינו קיבל יאנק, בחור חביב וחרוץ שתפעל את המקום.
עם הגעתנו אכלנו מרק ושתינו בירה כדי להשיב נוזלים ואנרגיה. אחר כך אכלנו ארוחת ערב מוקדמת, שכן המטבח קיבל הזמנות רק עד השעה 17:30.
ישנו בדורמיטורי, במיטות נוחות שנבנו בתוך כוורת עץ גדולה. לכל מיטה היה וילון משלה, שהעניק לא מעט פרטיות בחלל השינה המשותף.
לצפייה במסלול
18 באוגוסט – מ-Täschalp דרך Tufternalp אל Zermatt
שביל הגובה מ-Täschalp ל-Tufteren עוקב אחר קו היער ומשקיף אל שורה של פסגות מעל 4,000 מטר. מעל Täschalp נמצאת Täschhütte בגובה 2,701 מטר, כשעה עד שעה וחצי של טיפוס מן האלפ. Zermatt עצמה היא עיירה נטולת מכוניות פרטיות. מעליה מתנשא המטרהורן לגובה 4,478 מטר; העלייה הראשונה לפסגה הושלמה ב-14 ביולי 1865 והפכה לאבן דרך בתולדות האלפיניזם והתיירות המקומית.
בבוקר התבהר מזג האוויר לזמן קצר, ומ-Täschalp ראינו את Täschhütte. תכננו להגיע אליה ביום הקודם, אך מאחר שלא הצלחנו להזמין בה לינה ומזג האוויר היה גשום ואפרורי, ויתרנו.
בדרך דרך Tufternalp אל Zermatt נגלה אלינו ה Matterhorn לפרקים, אך הגשם והערפל הסתירו את הפסגה ומנעו מאיתנו לצלם את ההר כולו.
ב-Zermatt לנו ב-Tradition Julen Hotel. הגענו ממש לפני סיום הגשת הצהריים, וכשגילינו שאין מסעדות אחרות פתוחות, הספקנו לאכול במלון ולהרים כוסית לכבוד ההגעה.
הדרך שהייתה קו על מפה הפכה לזיכרון משותף, יום אחר יום וצעד אחר צעד. חתמנו את המסע במלון ארבעה כוכבים מפנק, בסאונה ובבריכת השחייה – סיום רך ומענג לשבועיים של מאמץ.
לצפייה במסלול
הדרך הביתה – 19 ו-20 באוגוסט
למרות 16 ימי הליכה, אלפי מטרים של עלייה וירידה ותרמילים על הגב, המסע עבר ללא פציעות, נפילות או תקלות ציוד משמעותיות. העלייה ל-Cabane de Moiry הייתה האתגר הגדול ביותר, ולצדה נחרתה הירידה הארוכה ל-Argentière. לבחור ביום היפה ביותר כבר לא הצלחנו – כמעט כל יום הציג נוף אחר שקשה היה להתעלות עליו.
שלוש בקתות נותרו בולטות במיוחד: Cabane des Dix, במיקומה יוצא הדופן, עם השירות המופלא והאמבט החם שעשה לנו את היום; Cabane de Moiry, היושבת מול הקרחון היפהפה שממנו בוקע מפל ונעלם שוב מתחת לקרח; ו-Europahütte, במיקומה האסטרטגי והמרהיב ועם צוות שהעניק לנו שירות נפלא.
משפט אחד ליווה אותנו לאורך הדרך וסיכם היטב את רוח המסע: "חיים פעם אחת. חיה כל יום כאילו זה יומך האחרון."
16 ימי הליכה. כ-206 קילומטרים. שלושה חברים. דרך אחת מ Chamonix ל Zermatt – סיפור שנכתב ברגליים ובחברות, והשאיר בנו שקט שנמשך גם אחרי שהשביל נגמר.
קצת לוגיסטיקה
איך מגיעים?
את דרכינו לתחילת המסלול עשינו בטיבה מתל אביב לג'נבה ומשם לקחנו שאטל (אוטובוס) ישירות ל Chamonix.
איך מתחפפים?
ב-19 באוגוסט נפרדנו מ-Zermatt. החזרה ברכבות הייתה נינוחה הגענו לציריך ולנו ב-Hotel Limmathof שבמרכז העיר. טיילנו בעיר העתיקה ולאורך הטיילת שלחוף האגם – מעבר רך מן השבילים הגבוהים בחזרה אל הרחובות.
העיר העתיקה של ציריך פרושה משני עברי נהר Limmat ובה בתי גילדות, כנסיות וסמטאות היסטוריות. הטיילת שבה הלכתם מקיפה את האגן הצפוני של אגם ציריך; האגם שימש בעבר בעיקר נתיב תחבורה, וכיום הוא אחד ממרחבי הבילוי המרכזיים של העיר – מעבר עירוני רגוע במיוחד אחרי שבועיים של שבילי הרים.
השיבה הביתה ב-20 באוגוסט הייתה מאתגרת הרבה יותר. כשעה לאחר שהמריאה טיסת SWISS, ועוד לפני ששורתנו קיבלה את ארוחת הצהריים, הסתובב המטוס ושב לציריך.
קיבלנו לינה במלון בקרבת שדה התעופה ונקבעה לנו טיסה חלופית, אך גם היא בוטלה. לבסוף לקחנו את האחריות לידינו והזמנו בעצמנו טיסות חלופיות כדי לשוב הביתה.
ובכל זאת, גם בתוך חוסר הוודאות שמרנו על נינוחות ורוגע. שבועיים של התאווררות בהרים, הליכה בקצב אחר וחיים פשוטים מבקתה לבקתה השאירו בנו שקט שלא נעלם גם כשהדרך הביתה הסתבכה.
כדאי לדעת:
את הבקתות לטרק יש להזמין לפחות חצי שנה מראש שכן מספר המיטות בהן מצומצם ורובן מבודדדות כך של ניתן למצוא חלופה בחלק מהמקומות.
את רשימת הציוד ביססנו על המדריך המלא לטיול בקתות - https://www.hikelikeme.com/blog/complete-huts-hike-guide#%D7%91%D7%A7%D7%AA%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%AA-%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%93
לאחר שבחננו את העלויות להקפצת ציוד (הגעה רק לחלק מהיעשים) שהגיע ל 1450 אירו - עבור 3 אנשים זה הרבה, כנראה משתלם לקבוצה גדולה יותר של מטיילים - בחרנו לשאת את כל הציוד על הגב.
חלק מהציוד תלוי בתאריך הטיול ובתוואי השטח שבחרתם. לדוגמא, אנחנו בחרנו לוותר על הליכה על קרחונים ולכן ויתרנו על קרמפונים.
אף על פי שלא השתמשנו בחלק מהציוד, כדאי לשקול בכל אופן לשאת חלק ממנו ליתר ביטחון.
אני לא ארחיב כאן בנוגע לציוד מאחר ויש פירוט באתר שבקישור.
אוסיף ואומר שמאחר וניתן לכבס ביגוד כל יום, ניתן להסתפק ב:
1 זוג מכנסיי טיולים
1 גטקס לבקתה
2 חולצות בסיס
1 שכבת מיד
1 פונצו' עבור גשם - אני מעדיף אותו על פני מעיל גשם טוב ומכנס והוא גם מכסה את תרמיל היום במידת הצורך.
מאחר ואני לא סובל מקור ויתרתי על עליונית הפוך.
אמנון ויורם הצטיידו בטאבלטים על מנת להנעים את זמנם בבקתות ע"י קריאת ספרים דיגיטליים. אני השתמשתי בספרים מושמעים ובטלפון הנייד המתקפל שלי.
הצטיידנו בפילטר מים והשתמשתי בו פעמיים. פעם אחת ב Cabane de Prafleuri ובפעם השניה ב Europahut. פעמיים השתמשתי בנוזל טיהור מים (Micropur - מיליליטר אחד מספיק לטיהור של ליטר מים) ליתר ביטחון. ניתן גם לרכוש טבליות טיהור.
לחילופין, ניתן לרכוש 1 ליטר מים ב 4.00 CHF.
מנסיון שלי במסלול הספציפי 1.5-2 ליטר מים הספיקו מעל ומעבר בכל יום בהתאם לקצב ההליכה שלנו. ברוב המקרים היינו ביעד היומי כבר ב 14:00 או לפני כן.
אני צעדתי עם OSPREY TALON 33. עם זאת, בהתאם לפירוט של הציוד - ראו קישור - אני מעריך שניתן להסתדר עם תרמיל יום בין 20-30 ליטר - מה שעשוי להוריד מספר מאות גרמים של משקל על הגב.
