הוואיוואש Huayhuash

ההגעה לתחילת המסלול נראית בתחילה לא טריוויאלית: התחבורה הציבורית לא מסודרת ולא כל-כך קל למצוא עליה פרטים, אבל בסופו של דבר, כמו רוב הדברים שם, העניינים די גמישים, ואפשר להסתדר די בקלות. במקרה שלי, עשיתי טיול יום ביום שלפני היציאה, וסגרתי עם הנהג מאותו יום. בפועל, סיפחו אותי בהתחלה לאוטובוס של קבוצה מאורגנת, ואז עברתי לאוטובוס מקומי. במהלך הנסיעה, ניסיתי להתחבר אל מטיילים עצמאיים אחרים, שקיוויתי ללכת איתם חלק מהדרך (בשלב זה עדיין קצת חששתי ללכת לבד), פגשתי זוג אמריקאים וארגנטינאי אחד, אבל יצא בסוף שכל אחד הלך בקצב שונה ונפגשנו שוב רק במחנה בסוף אותו יום. הנסיעה לקחה כשש שעות (בכבישים צרים ומפותלים, בנקודות מסוימות פרחה לי הנשמה), וההליכה החלה קצת אחרי 10:00. המסלול מתחיל מיד בעלייה די תלולה, שכנראה הייתה הרבה פחות מורגשת אילולא החלה בגובה של כ-4000 מטר. ככלל, המסלול נע בין גבהים של 3500-5000 מטר, וזה הקושי הגופני העיקרי, אבל המשמעות היא פשוט הליכה יותר איטית ממה שרגילים. בשלב הזה, היה נוף הררי יפה, אבל בדיעבד, הוא מתגמד לעומת ההמשך. בסוף העלייה מגיעה ירידה נוחה ודי מתונה מהצד השני, בה מתגלגלים במהלך של כשעה וחצי למחנה של היום הראשון. בדרך, אפשר לראות נחל וסלעים אדומים. מהמחנה אפשר כבר לראות כמה מהפסגות המושלגות הגבוהות באיזור. במחנה פוגשים את אנשי הצוות של הקבוצות המאורגנות, ובהמשך גם את הקבוצות עצמן, וגם, לראשונה, את ה"פקחים" שבודקים את התשלום במקטע הזה. המסלול הזה (בניגוד לטרקים אחרים באיזור הזה) לא שייך לשמורה מוכרזת, אבל מתוחזק על-ידי אנשי הכפרים המקומיים, שגובים תשלום על מקטעים שונים במהלכו. מהמחנה הזה אפשר לעשות סיבוב לאגם שנמצא לא רחוק, שם עשיתי את האמבטיה לאותו יום. גם כאן, ההתלהבות מהאגם באותו יום התגמדה בהמשך לעומת האגמים הנוספים במסלול. כשחזרתי, הקמתי את האוהל והתארגנתי לשינה. מזג האוויר בהרים משתנה בצורה קיצונית: במהלך היום יש קרינת שמש חזקה (כדאי מאוד להתגונן), עם מזג אוויר נעים. ברגע שהשמש מתחילה לשקוע הופך להיות קר מאוד, עם טמפרטורות מתחת לאפס בלילה. אחד המדריכים שראה את שק השינה שלי (שמותאם למזג האוויר בארץ) התחיל לצחוק ואמר שאני לא אשרוד את הלילה. יצא ששרדתי, אבל אכן היה גבולי. סה"כ הליכה ליום זה כחמש שעות. https://www.strava.com/activities/15115618734

אחרי שסיימתי להפשיר את הקרח מהמפרקים המשכתי לאורך המסלול. בגלל מגבלות הזמן שהיו לי החלטתי לכסות ביום הזה שני ימים של המסלול הסטנדרטי. השותפים שלי לנסיעה עדיין ישנו כשיצאתי, ולא פגשתי אותם יותר. כמה קילומטרים לאחר תחילת ההליכה קיימת אפשרות גיוון בה עולים יותר גבוה אל הרכס מימין (מערב) לשביל. זה מאפשר ביקור באגמים נוספים (Alcayacocha), ותצפית על הרכסים, אבל מוסיף משמעותית לקושי הטכני, ועקב לחץ הזמן החלטתי להשאיר את זה לפעם הבאה. המסלול במקטע הראשון לא היה מאוד מעניין, אבל כלל נופים מדהימים של הפסגות ברכס אותו הטרק הזה מקיף (Cordillera Huayhuash). בסוף מקטע של כשעתיים הליכה מגיעים אל אגם יפהפה, Laguna Carhuacocha (החלק הקשה ביותר בטרק הזה הוא לזכור ולהגיד את השמות). יש פה גם כפר קטן, עמדת תשלום, ומחנה. זהו למעשה סוף היום במסלול הסטנדרטי. אני אמרתי שלום לבחורה ברזילאית שבדיוק התחילה את היום פה, והמשכתי הלאה. בנקודה הזו המסלול מתפצל לשניים, Circuito Alpino ו-Circuito Huayhuash. אני המשכתי באלפיני, שכולל שלושה אגמים נוספים. כשהגעתי לאגמים החלטתי שהגיע הזמן לעוד טבילה. בזמן שטבלתי, הבחורה שפגשתי במחנה הגיעה גם, והמשכנו ביחד בהמשך היום. הדרך ממשיכה לאורך שלושה אגמים יפים, ואז עולה בחדות למעלה, עם תצפית מעולה עליהם. במהלך הדרך, ראינו מפולת שלגים, ושמענו שתיים נוספות. בסוף העלייה יש ירידה די חדה בסופה מגיעים למחנה על נחל הוואיווש. גם פה, חיכו לנו כבר מספר מחנות של קבוצות מאורגנות, ביניהן גם קבוצה עם ילדים. היה יום מעייף אבל מאוד יפה. כעשר שעות הליכה. https://www.strava.com/activities/15115620905

בשלב זה, המסלול מתפצל לאפשרויות שונות. מסלול הוואיווש הרשמי ממשיך דרומה, לאגם Viconga ולידו מעיינות חמים באותו שם. אילו היו לי ימים נוספים, הייתי שמח להקדיש יומיים נוספים לביקור שם. בפועל, בחרתי להמשיך עם מסלול ב-Alpino, שמתעכל מערבה, ומקיף את פסגת הר הטרפציו לכיוון הפאס באותו שם. במהלך כל החלק הראשון של היום, ההר הזה מתנשא מעל המסלול. כמו ביום הקודם, נופי ההרים המושלגים מרהיבים. בעלייה לפאס אני חולף על קבוצה של סטונדטים ממונטריאול. מחליפים קצת רשמים ותמונות וממשיכים. בהמשך, עוברים אותי כמה אנשי צוות של הטיולים המאורגנים על הפרדות שלהם. הם מציעים לי לקחת את התיק, אבל זה ישאיר אותי בלי נשנושים, אז אני מסרב בנימוס. אחרי מאמץ לא קטן, אני מגיע אל הפאס. מהפאס, השביל ממשיך עוד קצת למעלה לתצפית על הפסגות מסביב. הפאס והתצפית הם בין הנקודות היפות ביותר במסלול. בהמשך, השביל יורד בהתחלה בחדות ואז מתמתן, עד שהוא מגיע למחנה elefante, לא לפני שהוא עובר ליד אגם עלום שם, שמספק את האמבטיה לאותו יום. בנקודה זו מתחבר גם מסלול הוואיווש הרשמי, שמגיע חזרה מאגם ויקונגה. שוב, המחנה מלא באוהלים של קבוצות מאורגנות, כולל כמה אנשים שכבר הכרתי מהלילה הקודם. באיזשהו שלב, אני מבין פתאום שלא ראיתי את הקנדים שפגשתי בדרך. חיפוש די יסודי לא עזר, והתחלתי קצת לדאוג. בדיעבד, פגשתי אותם כשחזרנו לעיר והסתבר שהם המשיכו מהפאס לכיוון אחר. כשש וחצי שעות הליכה. https://www.strava.com/activities/15115621837

בשלב הזה, המסלול שוב מתפצל לכמה אפשרויות: להמשיך לאורך הנחל (זהו המסלול הרשמי), או לחצות צפונה דרך אחד הפאסים ולהמשיך לאורך נחל אחר שמתחבר אליו. נראה שרוב הקבוצות המאורגנות בוחרות באפשרות השניה, אבל אני החלטתי לקחת את האפשרות הראשונה. אבל לפני כן, עליתי בכל זאת לאחד הפאסים, פאס סאן-אנטוניו, לתצפית על האזור. מומלץ מאוד, בייחוד כשבלי הציוד (שנשאר למטה במחנה), ההרגשה היא של דילוג קליל. כשירדתי חזרה למטה, האוהל וגם אני כבר הפשרנו, ואפשר היה להמשיך. בתחילת ההליכה, ליד מפל קטן, הדרך הייתה קצת לא ברורה, וביליתי שם כחצי שעה עד שהבנתי לאן הולכים. בהמשך, יש שביל נוח בירידה מתונה לאורך הנחל, כשההליכה מופרעת מדי פעם על-ידי עדר כבשים או קבוצת פרדות של צוותי הטיולים. הנוף בשלב הזה פחות מעניין, מלבד במבט לאחור, בו רואים את הרכס ממנו ירדנו. לאחר מספר שעות של הליכה קצת משעממת, מגיעים למפל מרהיב. הדרך מתפתלת בצמוד אליו בתלילות. זה היה החלק הקשה ביותר עבורי מבחינה טכנית, משום שהירידה הייתה תלולה וצרה, והתיק הקשה על שיווי המשקל. בגלל איבוד הגובה, הנוף מסביב השתנה לחלוטין. הפסגות המושלגות כבר לא היו בקו ראיה, ובמקום זה הייתי מוקף בקקטוסים וצמחיה נוספת. לאחר הירידה מהמפל (בו הנחל מתחבר לנחל הנוסף מצפון ממנו הגיעו הקבוצות המאורגנות), הופיעו גם סימני ציוויליזציה וחקלאות, והיה משמעותית יותר חם. עצרתי לשחייה זריזה בנחל והמשכתי במורד הנחל. לאחר כשעה נוספת של הליכה, קרה הלא יאמן והגעתי לכפר אמיתי! הקבוצות המאורגנות העבירו את הלילה במאהל שלהם, שהוקם במה שנראה כמו מגרש כדורגל, אבל הלילה שלי כלל פינוקים כמו מיטה (!), ארוחות ערב ובוקר חמות (!!) ו... וואיפי (!!!). כמו-כן, משפחה מקומית נחמדה מאוד, שלצערי כמעט ולא הצלחתי לתקשר איתה, כי אני לא דובר ספרדית. בכפר הזה מסתיימת גירסא מקוצרת של המסלול, מה שנקרא אצל הקבוצות המאורגנות מסלול ה-5 ימים. ישנו כביש שמוביל לכפר הזה, אבל למי שמגיע עצמאית יהיה קשה לחזור להווארז (העיר ממנה יוצאים לרוב לטרק), אלא רק להמשיך ללימה. כשמונה וחצי שעות. https://www.strava.com/activities/15115623846

אחרי שינה במיטה וארוחת בוקר מזינה, הרגשתי מלא מרץ, והחלטתי שוב לכסות יומיים של המסלול הרגיל. המסלול בשלב זה עולה צפונה, ומחזיר הרבה מהגובה שאיבדנו ביום הקודם, החל מעלייה חדה מהכפר עצמו. נפרדתי לשלום מכמה מהאנשים שפגשתי ביומיים האחרונים, כולל המשפחה עם הילדים. גם אותם לא יצא לי לפגוש שוב. הדרך פה ממשיכה לאורך נחל ירוק ויפה, ואז עולה למעלה חזרה לנוף החשוף יותר שהתרגלתי אליו בגובה. חזרנו לאווירה הדלילה של גובה 4000 ומעלה. לאורך השביל יש מספר מחנות נוספים, בהם פגשתי כמה מהמטיילים האחרים שהכרתי לאורך הדרך (רובם צרפתים שנמנעו מתקשורת אנגלופונית...) בנקודה מסוימת פגשתי מטיילת עצמאית נוספת בשם הלנה, מגרמניה, והיא הציעה לי להצטרף אליה. הצטרפתי בשמחה אליה, ואל זוג קנדים שהיא פגשה יום קודם. הם היו בין האנשים הנחמדים ביותר שפגשתי בטיול הזה, והמשכנו ביחד עד סוף הטיול, שהפך להרבה יותר נעים. זוג הקנדים גם מיהרו קצת, ולכן לא היה קשה לשכנע אותם להמשיך את היום הנוסף. המסלול פה מאוד ברור, אין פיצולים משמעותיים. באיזשהו שלב, התחלנו לראות שוב את הפסגות שליוו אותנו בימים הראשונים, הפעם מהצד המערבי שלהן. למרות שבמידה מסוימת היינו כבר רגילים לנופים הללו, אי אפשר באמת להתרגל. בערב, המחנה היה ממש ליד האגם, ובמקום ללכת לישון מיד אחרי ארוחת הערב, נכנסו לאוהל של הזוג ושיחקנו דוראק. כעשר שעות. https://www.strava.com/activities/15137656107

זה היה, לצערי, היום האחרון. כולנו היינו כבר די עייפים, אבל בכל זאת היינו שמחים לימים נוספים. בנקודה הזו, יש שוב מספר אפשרויות: אפשר לקחת שביל (כנראה די תלול) שיורד ישירות לכפר. אנחנו בחרנו לקחת שביל שמוביל מזרחה, לעבר פאס נוסף בשם רונדוי, וחזרה כמעט לנקודת ההתחלה. ביום הזה לא פגשנו מטיילים נוספים מלבד כלב שהתלווה אלינו. הפאס והטיפוס אליו נתנו הזדמנות למבט נוסף על הפסגות המושלגות, לפני שירדנו חזרה אל דרך העפר שמהווה את הכביש הראשי כאן. מכאן המשכנו ברגל על הכביש, בתקווה לתפוס טרמפ חזרה להווארז עם אחד האוטובוסים שמובילים מטיילים לתחילת המסלול, או לפחות להגיע לאחד הכפרים ולישון שם. בפועל, אכן תפסנו אוטובוס, ובסביבות 22:00 הגענו חזרה להווארז. את הקריוקי של סוף הטיול דחינו ליום שלמחרת. כשש שעות. https://www.strava.com/activities/15137656489