כל מה שאתם צריכים לדעת על כמות המים המתאימה לכל סוג של טיול, איך לסחוב הרבה פחות על הגב. כל הסכנות, כל השיטות, כל הטריקים כל הדרכים לשאת מים ולפלטר אותם - המדריך המלא:
אחת השאלות שחוזרות על עצמן הכי הרבה בפגישות הייעוץ שאני עושה היא ״כמה מים אני צריך לסחוב בטרק הזה?״. את התשובה אני כמעט אף פעם לא יכול לתת בליטרים מדוייקים כי בניגוד לעבר, היום אפשר לנצל מספר שיטות טיהור מים ממקורות טבעיים כדי להפחית בצורה משמעותית את כמות המים שצריך לסחוב על הגב במהלך הטיול ולהפוך את הטיול למהנה ונעים הרבה יותר.
כמות המים שאתם צריכים לשאת אתכם היא פונקציה של שני פרמטרים:
מאמץ ומשקל: כשעשיתי את טעות חיי ויצאתי לטרק GR20 עם 27 קילו על הגב, כמות המאמץ והמשקל הרב גרמו לכך שהייתי צריך לשאת על עצמי הרבה מאוד מים כדי לא להתייבש מה שיצר מעגל קסם זדוני - ככל שאתם יותר כבדים והמאמץ יותר גבוה - ככה אתם מזיעים ומתנשפים יותר - מה שאומר שאתם מאבדים הרבה מים במהירות ולכן צריכים לשאת יותר מים עליכם שבתורם מעלים את המשקל שאתם נושאים ואיתו עולה כמות המאמץ - וכן הלאה וכן הלאה. זו אחת הסיבות העיקריות שבעטיין אני תמיד ממליץ לאמץ פרקטיקה של טיולים בסגנון אולטרא-לייט - עם מינימום של משקל נחוץ על הגב. באשר לי, בטרק GR20 - הייתי רוב הטרק על סף התייבשות. לעולם לא אשכח איך ביום השלישי התיישבתי באפיסת כוחות כ-50 מטר מן הבקתה ונתתי לאחד המטיילים במקום כסף כדי שיביא לי 4 פחיות קולה קרות ששתיתי אחת אחרי השניה כדי שאוכל בכלל לזוז מהמקום. אל תגיעו למצב הזה.
תנאי השטח: אם מדובר בשטח מדברי או לחליפין - שטח שאינו משופע במים - אתם לצערכם תאלצו לשאת יותר מים עליכם. זה יכול אגב להיות רק בחלק מן המסלול של אותו יום - לדוגמא - עלייה לפסגות או קו רכס שנמצא מעל קו המעיינות או מעבר באיזור שבו אין מים בכלל כמו ״מדברית פלאטה״ בלב האלפים הצרפתיים - מקום יפיפה על הטרק סובב פיז עם נוף מהמם על המון בלאן אבל אין שם טיפת מים.
שימו לב שיכולים להיות תאי שטח שבהם תמצאו מים בנקל בתחילת העונה אבל מקורות המים עלולים להיות לא זמינים עבורכם לקראת סופה, בעיקר אחרי קיץ קשה שעלול לייבש מקורות מים מסויימים. חובה להתעניין לבדוק ולקרוא תאורי מסלול לפני היציאה לדרך.
כלל האצבע אומר שמבוגר צריך לשתות 2-3 ליטרים לפחות ביום טיול אחד. המספר הזה יכול לעלות ל-4 ליטרים או יותר כפונקציה של מזג האוויר (חום) או מאמץ גדול (משקל כבד ו/או מסלול קשה). עד לפני כשני עשורים, היה נהוג ומקובל לשאת מים עבור ימי טיול שלמים על הגב. עדיין משתמשים בשיטה הזו בטיולים באיזורי מדבר בהם אין מקורות מים שניתן להסתמך עליהם (ואם לא ניתן להשתמש בשירותי הטמנה) אבל בכמות גדולה מאוד של מסלולים באירופה (וגם בחלק מן המסלולים בארץ) - אין כל צורך לשאת כמויות גדולות של מים על הגב ולמעשה ברוב המסלולים באלפים למשל, יספיק ליטר אחד או אפילו חצי ליטר מים לנשיאה כיוון שתוכלו לנצל מים ממקורות טבעיים שנמצאים בזמינות גבוהה לאורך המסלול על ידי טיהור מים. למעשה, יש מסלולים באירופה בהם אני לא ממלא אף מיכל שאני נושא איתי אלא פשוט שותה ישר מן הנחלים באמצעות פילטר מים. אך לפני שנדבר על סוגי המטהרים הזמינים לנו, חשוב שתכירו את הסכנות שעלולות להמצא במים לא מפולטרים שמוצאים בטבע:
מים שאינם בפיקוח שאתם מוצאים לאורך מסלול הטיול שלכם או בקרבתו המיידית עלולים להכיל שלל זיהומים. חובה להכיר אותם ולהבין את הסכנה הנובעת מהם. ההכרה וההבנה של סוגי הזיהומים תעזור לנו לדעת מאיזה מקורות מים להתרחק או לפסול מראש. אל תיבהלו ממצעד הזוועות האלה. בכולם ניתן לטפל ביעילות ובקלות יחסית על המסלול. אני משתמש בשיטות טיהור מים כבר כ-20 שנה וטיהרתי מים ממקורות מפוקפקים ביותר. אם שומרים על כללי הבטיחות (נדבר עליהם בהמשך) אין שום סכנה.
חיידקים
במים לא מטופלים ישנם שלל חיידקים. רובם לא מזיקים אבל חלקם עלולים להיות מסוכנים מאוד. החיידק הכי נפוץ והכי מוכר הוא האשרכיה קולי (E. coli). זנים מסוימים שלו גורמים לשלשולים קשים ודמיים ולהתכווצויות בבטן. במקרים נדירים הזיהום עלול להוביל לפגיעה כלייתית חמורה. חיידק מסוכן נוסף הוא סלמונלה (Salmonella). חיידק הגורם לדלקת מעיים המלווה בחום, בהקאות ובשלשולים. זן מסוים שלו אחראי גם למחלת טיפוס הבטן. רעה חולה אחרת היא השיגלה (Shigella) שגורמת לדיזנטריה חיידקית, מחלה המתבטאת בשלשול חריף המכיל דם וריר ובחום גבוה. החיידק מידבק מאוד גם בכמות קטנה של מים. ידידנו המפוקפק החיידק קמפילובקטר (Campylobacter) הוא אחד הגורמים הנפוצים בעולם לזיהומי מעיים, הוא יכול לגרום לשלשולים, לכאבי בטן, לחום וחולשה כללית. ואיך אפשר בלי ויבריו כולרה (Vibrio cholerae) חיידק הגורם למחלת הכולרה, המתאפיינת בשלשול מימי חמור העלול להוביל להתייבשות מהירה ולסכנת חיים ללא טיפול.
פרוטוזואה
פרוטוזואה הם יצורים חד תאיים קטנים שחלקם הקטן מזיק לאדם. הם בדרך כלל נפוצים יותר במים עומדים מאשר במים זורמים בצורה טבעית אבל יכולים להמצא גם במאגרי מים גדולים כמו אגמים. כל הפרוטוזואות יוצרות פחות או יותר את אותם סימפטומים: שלשול מיימי וממושך כאבי בטן, בחילות וחום. לא כיף בכלל. הסוגים הכי נפוצים הם: קריפטוספורידיום (Cryptosporidium), ג'יארדיה למבליה (Giardia lamblia), בנוסף, אנטמבה היסטוליטיקה (Entamoeba histolytica) גורמת לזיהום במעי הגס שיכול להביא לדיזינטריה ופגיעה בכבד. ואחרון לא חביב בכלל - ציקלוספורה (Cyclospora cayetanensis) שהוא טפיל שנפוץ בעיקר במי שלחין או זיהום ביובי באיזורים חקלאיים והוא גורם לשלשול מיימי ממושך ועייפות קשה. אני אציין פה עוד פרוטוזואה אחת שכל מי שהיתה בהריון מן הסתם שמעה עליה - טוקסופלזמה גונדי (Toxoplasma gondii) שמועברת בצואת חתולים. יותר נדיר לפגוש בה אבל קחו בחשבון שלפעמים בכפרים אלפיניים בהם מוצאים שקתות אלפיניות (ברז הקבוע מעל מעיין ומזרים מים אל שוקת פתוחה) מסתובבים גם חתולי בית שעלולים לזהם את מקורות המים הללו.
יצור מבחיל נוסף שאיננו פרוטוזאה כי הוא יצור רב תאי הוא הבילהרציה שיסטזומה שהוא טפיל מסוג תולעת שטוחה (עלקת). מבלי להכנס ליותר מדי פרטים, יש לזוועתון הזה מספר גלגולים והביצים שהוא מטיל במקורות מים (בדרך כלל עומדים) ממש בגודל מיקרוסקופי. הוא יכול לגרום לכם לחום צמרמורות כאבי שרירים, כאבי בטן ופגיעה בדרכי השתן (אחד הסימפטומים הוא דם בשתן). הבעיה איתו היא שרוב הסימפטומים יופיעו מספר ימים לאחר ההדבקה.
נגיפים
הסכנה מנגיפים בדרך כלל פחותה כשאתם נמצאים רחוק ממקומות יישוב. כל הוירוסים המסוכנים לכם בעצם מועברים בצורה פקו-אורלית - כלומר מקור הזיהום הוא צואת אדם. (בגלל זה חשוב כשאתם מטיילים בטבע לעשות את צרכיכם רחוק מכל מקור מים ולקבור אותם היטב). אני אמנה את ארבעת החשודים המיידיים למרות שהסיכוי שלכם לפגוש אותם בשטח הוא די נמוך:
נורו-וירוס (Norovirus) - הגורם הכי נפוץ להתפרצויות של דלקת מעיים ממים ומזון בעולם. הוא מידבק מאוד גם בכמות זעירה של חלקיקי נגיף, ויש לו עמידות חלקית לכלור. רוטה-וירוס (Rotavirus) - גורם עיקרי לשלשולים חמורים והתייבשות זה הוירוס שילדים חוטפים בדרך כלל בגן. מבוגרים נוטים להיות טיפה יותר עמידים אליו. אדנו-וירוס (Adenovirus) - זנים מסוימים שלו גורמים לדלקות מעיים, בעיקר בילדים. זנים אחרים שלו עלולים לגרום לדלקות עיניים ("עין אדומה") ולדלקות גרון. אסטרו-וירוס (Astrovirus) וסאפו-וירוס (Sapovirus) - שני נגיפים הנפוצים במי שפכים ובמים מזוהמים, וגורמים לתסמינים דומים לשלשולים והקאות קלים עד בינוניים.
מתכות כבדות
זיהום של מתכות כבדות הוא נדיר מאוד בטבע אבל לא בלתי קיים בעיקר באיזורים בהם ישנם מכרות פעילים או מחצבות. זהו הזיהום היחידי שאין לכם דרך לנטרל באמצעות טיהור אלא חובה להכיר ולדעת כדי להמנע לחלוטין ממקור מים הנגוע בו. אל תתקרבו למים שנקוו בתוך אתר מחצבות ישן או למעין הנובע באיזור בו קיימים מכרות ישנים. בייחוד אם מדובר במכרות עופרת, נחושת, בדיל או כסף. ברוב המקומות באירופה בהם יש סכנת מתכות כבדות במים ישנו שילוט ברור המזהיר ממנה.
ישנן שלוש שיטות לטיהור מים הזמינות לכם כמטיילים: הרתחה, פילטור וטבליות טיהור. אני אסביר על כל אחת מהשיטות ובאיזה סוגי זיהום היא מטפלת. קחו בחשבון שאף אחת מהשיטות לא מטפלת בזיהום מתכות כבדות (נדיר מאוד ובמקרה שקיים בדרך כלל משולט) אפשר גם לשלב בין שתי שיטות או יותר כדי להיות על ״הצד הכי בטוח״. אם יש ספק - אין ספק! השתמשו בכולן אם גם אם יש לכם חשד קל שבקלים. (אני אסביר בהמשך על סוגי מקורות מים).
